המלך (פוטושופ) מת. יחי המלך (פיירוורקס).
אני מעצב על Photoshop מאז גרסה 3, כשעדיין היתה אפשרות ל-Undo אחד ויחיד, וטקסט לא ניתן היה לעריכה לאחר שהנחת אותו על העמוד. כזה זקן אני. ובמשך 14 השנים האחרונות פוטושופ היה בשבילי כמו מלקחיים למוכר פלאפל. עם השנים ידי השמאלית למדה להפעיל קיצורי מקלדת שהראש לא זוכר מה הם, אבל היד ניגשת אליהם כאינסטינקט. עם פוטושופ עיבדתי תמונות, עיצבתי לדפוס, לאינטרנט, לטלפונים, לטאבלטים ואפילו לטלויזיה.
אורלי, ידידה טובה שכבר הזכרתי בעבר, סיפרה לא פעם שהיא עובדת על Fireworks. על פיירוורקס??? חילול הקודש! זה כמו לעצב על פי-סי! אני זוכר את התוכנה הזו מלפני המון שנים. זו היתה תוכנה לחיתוך גיפים ויצירת אנימציות. משהו מאד חובבני ולא מהוקצע. עד היום זה מותקן לי על המחשב אבל לא ראיתי סיבה לפתוח את התוכנה.
אז חיפשתי קצת ברשת, וראיתי שיש דיונים סוערים על Photoshop vs Fireworks ככלי לעיצוב ממשק משתמש. אשכרה – הם מעיזים להשוות לאדה עם בנטלי! אם ככה – פתחתי את התוכנה, ראיתי כמה יוטיובים, וקפצתי למים.
כעבור שבועיים – אני מרגיש כאילו עבדו עלי כל השנים. כאילו הכנתי מנות פלאפל עם מקלות סיניים.
אני נוטש את פוטושופ ועובר להשתמש בפיירוורקס ככלי המרכזי לעיצוב UI (פוטושופ יישאר שם לצורך עיבוד תמונה מורכב יותר). אני עדיין לומד איך לנצל את התוכנה עד הסוף, אבל נראה שיש החלטה סופית.
אופטימיזציה של תמונות לפרסום בפייסבוק
פייסבוק נותנים היום במה מכובדת לתמונות. הן מופיעות בגדול על הפיד, נפתחות במהירות על גבי אותו עמוד, נקיות כמעט מרעשים סביבתיים, ואפשר לדפדף בהן בקלות. תמונות צוברות המון אינטראקציה בזכות הבולטות שלהן, בזכות היכולת שלנו לעבד אותן במהירות בעומס המידע, ובזכות הקלות בה הן מעוררות זכרונות ורגשות.
אפשר לראות שימוש בתמונות כדי לתפוס את העין בפוסטים של פלאפון למשל.
כדי לנצל את הכוח שטמון בשיתוף התמונות, הנה כמה קוים מנחים:
שימו לב – בחלק מהמאפיינים קיים עדכון בעקבות שינוי התצוגה של תמונות (7/2/2012):
פייסבוק – מה עם העתיד?
ספרנית מאוניברסיטת נבאדה בנתה לאחור פרופילים של שניים (ג'ו מקדונלד וליאולה לואיס) שבגרו מהאוניברסיטה לפני כמאה שנים (מקור – משאבל). דוגמה יפה לפוטנציאל המעולה של הטיימליין לתיעוד החיים לאחור. אבל מה עם העתיד?
מה אם היינו יכולים להתייחס לאירועים עתידיים בפייסבוק? זה יכול ליצור מגרש משחקים מעניין:
- נתחיל בזה שאפשר יהיה לקבע אירועים עתידיים בינוניים עד גדולים ("קניתי כרטיס לסרי-לנקה. טס ביום חמישי הבא", "אנחנו מתחתנים ב10 ביולי!", "משתחרר באפריל 2014", …) ולהתחיל לצבור עליהם שיח ואינטראקציה.
- כל משתמש יוכל להגדיר את השאיפות והיעדים שלו ולהצהיר עליהם למעגלים הרלוונטיים. כמה הזדמנויות יכולות להיפתח לאדם שיצהיר מה הוא באמת רוצה להיות. ובניגוד לפרסום ידיעת הווה – בהצהרה כזו החשש לאבד את מקום העבודה קטן.
- חברים יכולים להמר מה אני אהיה בעתיד, או לרמוז לי מה כדאי שאעשה.
- אולי אפשר יהיה לשלוח מראש הודעות יומולדת אוטומטיות לחברים, ולהיפטר מהמאמץ הנוראי הזה :)
האם ההאקרים גנבו לי את כרטיס האשראי?
אתמול פורסמו ידיעות על מאות אלפי כרטיסי אשראי שנגנבו ע"י קבוצת האקרים סעודיים תחת השם 'אנונימוס'.
הבוקר מעדכנות חברות האשראי שכמות המספרים שנגנבו הוא זעום (כמה מאות) ואין סיבה לבהלה.
וואלה: "בדיקה של הקבצים מראה כי חלקם כוללים פרטי מידע של לקוחות שביצעו רכישות בשני אתרי מכירה קבוצתיים מקומיים: sales365.co.il ו-kvootzati.co.il. הקבצים כוללים את שמות הלקוחות, הפריטים שקנו ופרטי כרטיס האשראי איתו התבצעה הרכישה. האתרים היהודי עליו מדברים ההאקרים הוא ככל הנראה www.schneersoncenter.org וכן Judaism.com.
אתרים נוספים שנפרצו, ככל הנראה, הם bizmakebiz.co.il, PCGames.co.il, וגם האתר Crazyone.co.il, כך על פי בדיקת וואלה! TECH."
אם בכל זאת תרצה לדעת אם כרטיס האשראי שלך הוא בין המופצים, אפשר להשתמש בכלים שהועלו לרשת המחפשים את המייל שלך ברשימה, בדומה לכלי שפרסמתי ביולי 2010 לאחר החשיפה של ההאקרים מתורכיה. כדאי לבדוק את כל כתובות המייל שהשתמשת בהן לאחרונה.
לחצו כאן לבדיקת המייל שלכם ברשימה
או בדקו אם מספר האשראי שלכם מתחיל ברשימת המספרים הזו וקוו לאור ירוק.
2011 שלי
השנה שחלפה היתה שנת מהפך ומהפכה בשבילי, אז החלטתי לסכם אותה בפוסט. יעניין אותך כנראה רק אנחנו מכירים, או אם העצמאות חדשה ומרגשת גם אצלך.
שנת 2011 היתה כמו כדור גומי קופץ בחדר קטן. נתקלתי השנה באינספור הזדמנויות מכיוונים שלא צפיתי. אלו שנעניתי להן בנו מסלול פתלתל, שכנראה מאפיין את ההתלהבות שלי מחופש העיסוק כעצמאי. במקביל, שירתתי כ-25 לקוחות, מפרוייקטים קצרים של ייעוץ ראשוני, ועד לתכנון ועיצוב מלא של מוצרים, והוצאתי מבין ידי הרבה הרבה יותר ממה שהספקתי בשנים הקודמות. נכון להיום – זה בעיקר מה שאני עושה, ומשוכנע שהשנה הבאה תהיה מפתיעה לא פחות.
WorkFlowy – ארגון משימות ומחשבות בכלי הכי פשוט
WorkFlowy הוא לא מוצר חדש. כתבו עליו כבר לפני שנה, אבל איכשהו חמק מעיני, עד שאיזה יורגנסון זרק את שמו בתגובה לשאלה בפייסבוק.
נדלקתי.
למה זה כל כך קסום?
בהרצאת החזון של Asana, מוצר מעניין בפני עצמו מאותה קטגוריה, הם תיארו את הסיבה לכשלון של כל שירותי ניהול המשימות. המערכות מורכבות ואיטיות, אז אנחנו חוזזרים לאלטרנטיבה – Post it צהוב קטן מודבק על קצה המסך.
WorkFlowy הוא הדבר הכי דומה למסמך פשוט עם רשימת משימות. בלי ממשק כמעט. אחרי שמשחקים קצת, ועם קיצורי מקלדת אינטואיטיביים – לומדים איך לשכלל את הרשימה.
איך להגדיל את ה-Dropbox שלך ל-10Gb כמעט בחינם
לא בטוח שאני יודע להסביר איך דרופבוקס הצליח להתעלות בפופולריות שלו על מוצר הרבה יותר שלם – SugarSync (הרשמה דרך הקישור הזה תיתן לך 5.5 גיגה אחסון וגיבוי חינם). אבל כיוון שהוא מצליח, וכיוון שככזה הם עתידים לגדול לשימושים נוספים – כדאי להשתריין בנפח אחסון.
דרופבוקס מציעים 2 גיגה בחינם לכל החיים, או 50 גיגה בתשלום של 100 דולר לשנה. אבל הנוסף – הם מציעים לך בונוס של 250 מגה לכל החיים על כל חבר שתזמין שיתקין את התוכנה, עד לתוספת של 8 גיגה, כלומר עד לגבול של 10 גיגה בחשבונות חינם! (או 10.25 אם הצטרפת במקור ע"י הפניה של חבר).
כל מה שצריך זה להעביר לכמה שיותר אנשים את הכתובת המופיעה בתחתית העמוד הזה.
לדרופבוקס לא אכפת איך תביא את החברים האלה, ובאמצעות חיקוי רעיון של מישהו אחר – אפשר להגיע לאותם 10 גיגה באמצעות מודעות מילים של גוגל, תוך יום אחד, בעלות חד פעמית נמוכה מ-30 ש"ח.
העתיד בידיים שלנו. החזון לא.
נתקלתי היום בשיתוף בפייסבוק במאמר שנגע לי בבטן קצת:
A Brief Rant On The Future Of Interaction Design
המאמר מתייחס לחזון העתיד הפופולרי, שמתבטא בסרטון הפרסומת הויראלי של מיקרוסופט. סרטון המתאר את חזון העתיד של הסביבה הפרוטוקטיבית/עסקית, שם הכל מתופעל ע"י האצבע – מסכי מגע ומחוות ציור באוויר.
לברט ויקטור, יש כנראה את כרטיס הביקור הכי שוה, בעולם שלי:
Human Interface Inventor אצל Apple. לשעבר.
במאמר, ברט מנתח את ההתנהגות היומיומית של הידים שלנו, כמה היא שונה בתפעול 'תמונה מתחת לזכוכית', וטוען שהעתיד לא נמצא בקצה האצבע, אלא בידיים. ולידיים יש הרבה יותר להציע. החזון המוצע הוא לא חזון, הוא רק הרחבה של המציאות מתוך נקודת מבט טכנולוגית, ולא זו של המשתמש.
אם אני אצטט את כל מה שמעניין שם זה יהיה בערך לתרגם את המאמר, אז פשוט לכו לקרוא. אפילו אם לא תחזרו לכאן. המאמר מוסבר יפה ומוחשי.
לקחתם את הסוכריה, הא? לפחד או לא?
אי אפשר היה לפספס את Take This Lollipop , סרטון החוויה המעולה שניסה להפחיד את כולנו בשבועות האחרונים, ולהעלות את שאלת הפרטיות והמחיר שאנחנו עשויים לשלם על אובדנה.
אז צריך לפחד או לא?
העתיד של יוטיוב – האם יהיה כלי המלחמה של גוגל פלוס בפייסבוק?
אנחנו חיים בעידן של וידאו קצוץ. גם וידאו אישי מהסמארטפונים שלנו, וגם תכנים מקצועיים שבנויים לצרכנים חפוזים. זה הולך ומתחזק כבר שנים, ויוטיוב שולטת בשוק ללא עוררין.
יוטיוב נותנים חווית משתמש של מוסך, בשפה גוגלית אנמית וחסרת היררכיה, שלא מעודדת הרבה יותר מצריכה פסיבית. חוויית השימוש לא תואמת את הסטנדרטים הגבוהים שיש בליגה הזו לקראת שנת 2012. אבל התוכן עושה את העבודה, והאתר מתנדנד בין מקומות 3-4 לפי הדירוג של אלקסה.
כש-Google Plus נכנסת לתמונה, עולות כמה שאלות לגבי עתידה של Youtube:
האם תהיה אינטגרציה מלאה של YouTube ב-Google Plus?
גוגל משלבים את המוצרים שלהם לתוך פלטפורמת העל שהם מהמרים עליה הכל. בגוגל מאמינים שפיקאסה ובלוגר ישתלבו באופן טבעי ברשת, ולכן הם בתהליך אינטגרציה מלא ויאמצו את 'מערכת ההפעלה' של פלוס.
ומה עם יוטיוב?
ספרו סיפור, לא תכונות
מאחורי כל מוצר יש סיפור, בין אם זה הסיפור האמיתי שהביא לרעיון או סיפור שממציאים בדיעבד. אבל חייב להיות סיפור שמתאר את החוויה ואת המקום בו נכנס הסיפור ביומיום.
לא מעט אני רואה מוצרים שבתהליך התפעול והשיווק השוטף שלהם – שוכחים את הסיפור. אני די משוכנע שהיה לזימים סיפור טוב כשהם בנו את המצגת למשקיעים, אבל הם כל כך שקועים במוצר, שהם שוכחים שכל הזמן יש משתמשים שנתקלים בהם בפעם הראשונה. הנה כמה דוגמאות:
מקרה לדוגמה על מיקום הנחיות שגוי
אני קורא את Wired כבר כמה שנים. ברכת ראש השנה שעיצבתי ללקוחות של Labgoo ולחברים מנסה לחקות את עיצובי השער המרגשים של המגזין. אולי ראיתם כמה מופצים בפייסבוק היום.
אבל היום גם קיבלתי מ-Wired מייל שלימד אותי משהו שלא ידעתי – כמנוי של הגרסה המודפסת אני זכאי לגרסאות האייפד המשובחות של המגזין. ואני אומר משובחות בגלל קטעי האינטראקציה, והעימוד המושקע של כל דף שמותאם גם לאורך וגם לרוחב, אפילו בפרסומות.
בתהליך ההתחברות על האייפד נתקלתי בטעות ממשק קטנה אבל קלאסית, וזו תמיד הזדמנות לקשקש קצת. כך נראה המסך המבקש ממני להזדהות. מספר חשבון (שאותו Wired אפילו דאגו לכתוב לי במייל) ומיקוד. פשוט, נכון?
הזנתי את מספר החשבון והמיקוד – וקיבלתי הודעת שגיאה. ניסיתי שוב, מחקתי והקלדתי שוב, הסתכלתי טוב טוב ספרה אחרי ספרה – ועדיין "מספר החשבון או המיקוד אינם נכונים – נסה שוב".
רק בגלל שמדובר במתנה בחינם ובגלל שאני רומני – המשכתי להתעקש עד שגיליתי את השורה למעלה – והבנתי שזה עמוד המשמש רק לאמריקאים.
אז מה קרה כאן?
כמשתמשי אינטרנט כבר 15 שנה, אנחנו מפתחים כלי להבחין בין עיקר לטפל (כמו עיוורון באנרים), ומחפשים להגיע ישר לעניין. ואין יותר 'ישר לעניין' מאשר טופס. כשאנחנו רואים את השדות והכפתורים שבשבילם באנו לעמוד – ישר הולכים להפעיל אותם.
אז Wired שמו את ההערה שלהם בראש העמוד, מתוך מחשבה שאנחנו צורכים את הממשק מלמעלה למטה. אבל כיוון שהתחלנו בטופס – אנחנו לא נוטים לחזור להוראות שכתובות למעלה.
איך זה היה צריך להיות?
נתחיל בזה ששורת ההנחיה היתה יעילה יותר בצמוד לאחד השדות. בטח שלא מעל הכותרת המובלטת. אבל יותר מזה – אם זה יהיה חלק מהטופס – אין משתמש שיפספס את זה.
ועל הדרך, הם בכלל יכלו לגלות מאיפה אני אוטומטית, וכל התהליך והעימוד כאן שגוי בהרבה מובנים, אבל זה כבר לא קשור לנקודה.
זהו. אני הולך לקרוא קצת כתבות אינטראקטיביות. לילה טוב.
דף הלוג-אין החדש של גוגל – מהפכה!
בדרכך לג'ימייל, אולי שמת לב להפניה בתחתית המסך, המבשרת על עמוד הלוג אין החדש שיעלה בקרוב, ומאפשרתך לך לעבור אליו כבר עכשיו!
ויש אפילו דף עזרה ייעודי כדי שנדע להתמודד עם השינוי.
ומי שיהיה אמיץ מספיק לעבור לדף החדש, יקבל את זה.
איך למנוע מילדך לראות בטעות מה שלא היה אמור לראות
הגעתי לשלב הזה. אור כבר מתחיל לדעת לכתוב, ובמשחק שובבי עם בן הדוד שלו, גם הוא עדיין בגן – הם חיפשו בגוגל את המילה (השם ישמור)… 'תחת'. אתם מוזמנים לחפש בעצמכם ולגלות שבין התמונות העליונות בעמוד הופיעה עטיפה של DVD, ועליה קלוז אפ. לכותר קוראים BlackZilla. צריך להסביר עוד?
שער הגישה לאינטרנט הוא גוגל גם אצל הילדים היודעים לכתוב. גוגל משמש אצלם לניווט גם לאתרים שהם מבקרים כמה פעמים ביום. וכל עוד גוגל מוגן – זה ייתן את הסינון הבסיסי הנדרש. זה לא ישמור בפני ילד שמחפש פורנו עם כוונה וידע, ואני לא בטוח שצריך, אבל זה ישמור מפני היתקלויות לא מתוכננות, כמו התמונה שנראית כאילו מישהו התיישב לכושי על היד.
סינון חיפוש בגוגל
לגוגל יש 3 רמות סינון תוכן: ללא סינון, סינון בינוני (מה שאתם מכירים בד"כ), וסינון מחמיר. לצערי הסינון הזה לא עובד ממש טוב בעברית, אבל אם נעביר את זה לסינון מחמיר – זה סביר יחסית.
