הקשחת האבטחה במערכות מידע מסרבלת לנו את החיים. זה ידוע ומוסכם. וכשמדובר במערכת ניהול חשבון הבנק שלנו, הבנק לא חס ומבקש להזדהות ע"י מספר שדות שמבחינתנו הם לפעמים כולם סיסמאות.
וסיסמאות של בנק הרי רחוקות מלהרשות סיסמה בנוסח "123456".

ואנחנו? רגועים ובטוחים. הרי לא נרצה להזדהות מול חסכונות חיינו עם openID או עם חשבון הפייסבוק. כל הכבוד לבנק. דואג לנו.

טעות! הבנק לא שומר עליך – הוא שומר עליו.

אני קורא למי שזוכר את כל פרטי ההזדהות שלו לאתר הבנק שיגיב "איל אתה מדבר שטויות. מאיפה אתה מקריץ את הזבל הזה?".
ומה עושים כל השאר, אלו שאין להם זיכרון של איש הגשם ועדיין לא רוצים לכתת רגליהם אל המסניפומט? אחד משניים:

  1. מדביקים פתק על המסך, או רושמים בפנקס במגירה. לפחות 2 מהשדות. "אבל את הסיסמה השלישית אני זוכר בראש"…
  2. משתמשים במערכת ניהול סיסמאות של הדפדפן (שכולם פרוצים בטיפשותם, בעיקר כרום), או איזה כלי שהורידו מהרשת.

אז איפה אנחנו עומדים? חשבון בנק על סף פריצה. אבל מה שחשוב – זה בגללנו. הבנק עשה את שלו, בשכל.

בפועל, כנראה שאותו חשבון פייסבוק שלנו מוגן יותר. אולי היינו באמת מוגנים יותר עם שדות שם משתמש וסיסמה סטנדרטיים, פלוס שדה מזהה אישי הידוע רק לנו ולקרובינו.