אבל מי סופר?

19 מאי 2004

אז הרגנו 22?
ברשימות שלהם היו 4 שכבר מתו קודם.
או הרגנו 10?
ומתוכם כמה חמושים?
ורק 2 ילדים. שלא יגזימו.
ולנו נהרגו ברפיח 5 ועוד 5, נכון?
ועוד 2 שחיפשו את ה-5.
אבל נזכור שביום חמישי לקחנו עוד 8.

והרמטכ"ל בתגובה: קודם נבדוק כמה.
צודק. חשוב לדעת מי מוביל.

תגובות

מאת גלעד:

ללא נושא
שיר מעולה מהגדה השמאלית.

נִמְסָר כִּי | יורם בלומנקרנץ

הַלְוָיָתוֹ תֵּצֵא הַיּוֹם מְבֵּית הַהַלְוָיוֹת שַׁמְגַּר.
הַלְוָיָתָה תֵּצֵא הַיּוֹם מְבֵּית הַהַלְוָיוֹת שמגרה.
הַלְוָיָתָם תֵּצֵא גַּם הִיא הַיּוֹם. הִיא, מְבֵּית הַהַלְוָיוֹת שמגרו.
הַלְוָיָתָן תֵּצֵא גַּם הִיא הַיּוֹם. הִיא, מְבֵּית הַהַלְוָיּוֹת שמגרוגם.
הַלְוָיָתִי, גַּם הִיא תֵצֵא הַיּוֹם, מְבַּית הַהַלְוָיּוֹת שמגרתיגמני.
הַלְוָיוֹתֵנוּ יֵיצאוּ גַּם, אַךְ מְבֵּית הַהַלְוָיוֹת שמגרנוגמנו,
שָׁם חַיִּינוּ, שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ וְגָמַרְנוּ אֶת חַיֵּינוּ
שָׁם,
עַל נַהֲרוֹת הַדָּם.

שמגר גַּם הוּא וְחָי, שָׁם גַּם יָשַׁב הוּא וּבָכָה מַר וְגָמַר אֶת חַיָּיו.
שמגרה גַּם הִיא, שָׁם חַיָּה, שָׁם גַּם יָשְׁבָה הִיא וְגַם בָּכְתָה מָרָה וְגָמְרָה אֶת חַיֶּיהָ.
שמגרוהם, שָׁם חַיּוּ, שָׁם גַּם יָשְׁבוּ, גַּם בָּכוּ מָרִים וגמגמרו אֶת חַיֵּיהֶם.
שמגרוהן, שָׁם חַיּוּ, גַּם יָשְׁבוּ, גַּם בָּכוּ מָרוֹת וְגַם הֵן גָּמְרוּ אֶת חַיֵּיהֶן
שָׁם,
על נהרות הדם.

וְשָׁם גרתיגמני, שָׁם חַיִּיתִי,
שָׁם יָשָׁבְתִי וּבָכִיתִי מְרוֹרִים וְגַם אֲנִי גָּמַרְתִי אֶת חָיָּי.
הַלְוָיָתִי תֵּצֵא הַיּוֹם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא
וּבְמַעֲרְבּוֹלֶת כִּינוּיֵי הַגּוּף יֻגַּד גַּם שְׁמִי
וְגוּפָתִי תִּהְיֶה לְאַחַד הַגּוּפִים הַצָּפִים, כָּךְ נִמְסָר כָּאן

עלנהרותהדם.

http://www.hagada.org.il/hagad….ame=News&file=article&sid=2256

מאת מרק ק.:

מי סופר?
אתה! אולי החמצתי פה פואנטה מענינת, אבל זה נראה כמו סתם רשימת מכולת. היתה אמורה להיות פה איזו תובנה מענינת?

מאת בבון האינסטלטור:

וואו
עמוק.

הנה, זכית לתגובה של גלעד אפילו! (עם צטוט מהגדה השמאלית, כמה מפתיע)

מאת ארתור דנט:

צודק הסמנכ"ל
גם אנחנו אוהבים לספור. כל פעם, למשל, כשחבורה של חיות אדם משחקות כדורגל בראשים של חיילי צה"ל לקול מצהלות שאר הג'מעה, אז אנחנו מאפסים את המונה ומתחילים לספור, ועד שאין אוברפלואו אנחנו לא באים על סיפוקנו. אבל זה בטח רק בגלל שאנחנו סתם פרימיטיביים צמאי דם ולא סמנכ"ל.

מאת קורינה:

מרק, בבון,
לולי קפאתם מאימה, לא הייתם בונים לכם איגלו חסר חלונות אל החמלה.
לו נמצא לכם הכוח, והוא ישנו שם – חפשו היטב ואל תוותרו – הכוח להתבונן אל הכאב והכלימה באומץ, ולהגיד, "זה לא אני. אני לא הייתי יורה בילד, אני לא הייתי הורס בתים לפני שדאגתי במרוצת 37 שנים לדיור חלופי."

זכרו את תמונות הפליטים בדרכי אירופה שאולי מי מבני
ביתכם היה שם ואולי ניצל, ואולי לא שרד כלל. זכרו את אבותיכם שבתוך חצי שעה, בשנות האימה ההיא, נדרשו לצרור צרור ולעזוב הכל מאחור. אנחנו בביתנו ארחנו שתים עשרה נפשות כאלה, עד שגם אותנו זרקו מן הבית.

קחו אומץ חברים, נשמו עמוק, חשבו דקות אחדות או ימים, ואמצו מחדש את היכולת הטבעית שלכם להיות אנושיים, חושבים חשיבה עצמאית, נקיים מרע.

אם לא משום שזו הדרך הטובה כי אז לפחות משום שהדרך שבה אנחנו מובלים כעת בסחרור מטורף, מובילה לתהום רבה, להרס הבית שלי ושלך, לאובדן מוחלט.
צריך אומץ לחשוב ולהרגיש בגוף ראשון יחיד.

מאת בבון:

תודה לך קורינה
שאת עוד מאמינה שיש בי (ובמרק) ניצוץ אנושיות.

ודאי יפתיע אותך לגלות שגם אני, כמוך, לא אוהב מלחמות, וידיעה על ילד הרוג מעציבה אותי, בין אם ישראלי או פלשתיני. גם אני מיחל לצאת מהמקום שבו כולנו תקועים ובהחלט מוכן לתת לשכנינו היקרים מדינה על כל שטחי הגדה והרצועה, ובלבד שיפסיקו את מה שהחלו לפני שלוש שנים ויתחילו כבר לבנות ישות עצמאית ושוחרת שלום (פחחח)

מה שגורם לי להגיב פה, אם כן, הוא לאו דוקא הדעות והצעות הפעולה שמובאות באתר הזה או בשמאל בכלל, אלא הפלצנות, הצדקנות והאהבה העצמית המנותקת שהן עטופות בהן.

פלצנות, זה להציג עצמך בתאור האישי כ"יהודיה שונה" "לוחם למען צדק ושלום" "סוחר וחוקר" (הדוגמאות רחוקות מלהגמר, אבל לא נמלא את העמוד בהן)

צדקנות זה לספר ללא הרף על כאבו של האויב, כאשר במלחמתו בי (ומלחמתי בו) אני גורם לו אבדות. לא צריך לשמוח בנפילתו, אנושי אפילו להתעצב בה, אבל צדקני ומזויף להפוך את כל המלחמה שמתרחשת עכשיו לחד צדדית, כאילו צבא הקלגסים שלנו יוצא לו לטבוח בפלשתינים שוחרי השלום לשם שעשוע.

אהבה עצמית היא לעשות הפגנה גדולה, לטעון שהיא מיצגת את רוב העם, ולקיים אותה בשעה שחלק די גדול מהעם, ששומר שבת, לא יכול אפילו להגיע אליה. לעמוד אחרי שתהליך שלום מפוקפק שהובלת על אפה וחמתה של מחצית האוכלוסיה התרסק לתוך מרחץ דמים שעוד לא היה כאן כמוהו ולהטיף מוסר – זהו ניתוק, וגם טמטום.

יש טפשים שקוראים לאנשים כמוך "אוהבי ערבים". זה לא רק ביטוי מגעיל, הוא גם לא נכון: הרי את אוהבת באמת רק את עצמך, שונאת באמת רק את מי שלא חושב כמוך ואילו הערבים, הם משמשים בתור מין חיות מחמד שכאלו, שתוכלי להתגאות כיצד את מוכנה לטפל בהן יפה גם כשהן עושות קקי על השטיח.

מאת מרק ק.:

נו קורינה
כאשר למדתי דקדוק וחיבור (ולא הייתי מוצלח במיוחד בתחום) לימדו אותי שבמשפט בעברית צריך להיות לפחות נושא ונשוא, ואם ממש רוצים שהקוראים יבינו כדאי שיתלוו מספר משפטי לוואי. פשוט לא הצלחתי להבין מה אייל רוצה להגיד, האם הוא סתם משנן קלישאות, או מוחה על ההרג, ואןלי הוא בכלל מוחה על ההתעסקות האובססיבית של התקשורת במספרים במקום בתהליכים ועקרונות.

התגובה שלך לא קשורה למה שכתבתי אלא למה שאת חושבת שרציתי לכתוב. באופן מאוד אישי אני לא חושב שמישהו שמשווה את חיילי צהל לנאצים יכול להטיף לאנשים אחרים על מה שהם כותבים וחושבים ובטח לא להזכיר את המילה חמלה באיזשהו מקום במשפט.

לא נותר לי אלא להמליץ לך לפרוש מעט מהציבור ולחקור בתוך עצמך מאיפה נובעת השנאה והבוז שאת משלחת כלפי האנשים שלא חושבים כמוך. לידיעתך אני באופן אישי עשיתי הרבה יותר למען פלשתינאים כבן אדם אל בני אדם מאשר את עשית בכל ההתבטאויות הצדקניות שלך.

מאת קורינה:

שלום לך מרק חביבי,
לולי חשבתי שאתה בעל נשמה יתירה לא הייתי מגיבה ומתייחסת.
אם אינני טועה, אנחנו עוסקים בשאלת האוטנטיות של ההתייחסות למצב הנורא.
וכן בשאלת מהותה של תקשורת רציונלית.

על האוטנטיות של ההתייחסות שלך אני לא מערערת, אין לי
ספק שהיא האמת שלך לאמיתה.
מכאן, אולי גם לך אין סיבה רציונלית וזכות מוסרית, לפקפק באוטנטיות של התייחסות האחרים?

אפשר לשנוא מצב, בלי לשנוא אנשים.
אפשר לכעוס על התנהגות, בלי לכעוס על המתנהג.
אפשר לשוחח, לקיים דיון, בלי להעטיר עטרת שמות תואר לא מנומסים.

אתה צודק, ידידי, אינני מכירה אותך. אני בהחלט חשה אותך ואת רצונך הכן למצוא את מקומך במבוך שלא אתה אלא מנהיגינו הביאו עליך ועליי, משום שהסכמנו בשתיקה.

אינך רוצה שידבק בך רבב, וזה אנושי. אבל הרבב, (בלשון המעטה) הוא שם, אתה לא יכול להגיד שאיננו. איך נסיר אותו אם לא נכיר בקיומו אצלנו אנו.

איש אינו יכול לתקן את האחר. אבל כשאנחנו מנסים לתקן את עצמנו, משהו מכך דבק גם באחר, עשוי ויכול להביא שינוי.

באשר למניעי ההתבאטויות הלא אוטנטיות שלי, תמצא אותם בנוסף לכל מה שמצוי בבלוג שלי, גם ברשימה האחרונה שפירסמתי היום, שלקוחה מספרי הרביעי, "נופי הנפש".

מי שזו ההיסטוריה האישית שלה או שלו, יכול/ה להתנכר או -להצטמרר.

אתה לא נמצא בתחרות עם שום אדם בעולם, גם לא על מי עשה יותר למען הפלסטינאים.

בפסיכולוגיה יש מושג, "השלכה". אדם משליך על הזולת את שאינו אוהב בעצמו.

אתה טוען שהנה, רוצים שכולם יחשבו אותו דבר.
ואתה מציע למי שנדמה לך שאינו חושב כמוך שיפרוש מן הציבור (סובלימציה של חיסול בעל-הפלוגתא).
אם אענה לבקשתך, מרק, הלא תשאר לבד ובודד בעולם של
מונוקולטורה שבו הכל חושבים – כמוך.

על חטאי אני מודה, גם לי יש סוג של מונוקולטורה שאני כמהה לה – זו של תקשורת רציונלית. לא שכלתנית. הגיונית. על כך ברשימה שתכתב כשאתפנה לכתוב אותה.

כרגע אפרוש מן הציבור ואלך לקנות עגבניות לשבת.
שבת שלום גם לך ולעולמנו המיוסר

מאת קורינה:

סליחה בבון,
אך גם אליך דבריי מכוונים.

מאת שלמה:

קורינה יקרה,
איזה יופי שאת עוד אחת מאותם ה"נאורים" ה"אינטיליגנטים" שיודעים להכניס כל כך הרבה מילים לא ברורות במשפט אחד. אני הקטן לא הבנתי כלום ממה שאמרת, אך קל לזהות באיזה צד של המפה את נמצאת.

ממה שכן הבנתי, אני חושב שאת מנסה בעצמך לעות את ההשלכה הזאת עליה דיברת, אבל במקום לקרוא לילד בשמו את פשוט "משליכה" את זה על החלל הריק.

מקווה שהשבת הייתה עריבה כמו העגבניות.