משאירים את החנויות ריקות ?

11 נובמבר 2004

 

ראשית עדכון לאלו שמשאירים את הטלויזיה ריקה: בחודש האחרון רץ קמפיין של ההסתדרות החדשה, והטיעון הלוגי שלו הוא כזה:
אם אוכלוסיה רבה מתפרנסת משכר מינימום או מתשלומי פנסיה – לאוכלוסיה זו אין כסף למותרות.
אם אין להם כסף למותרות – הם לא הולכים לחנויות.
אם הם לא הולכים לחנויות – החנויות נשארות ריקות.
אם החנויות נשארות ריקות – בעלי החנויות לא מרוויחים.
אם בעלי החנויות לא מרוויחים – הכלכלה נהרסת.

ובהיקש ישיר – אם יועלה שכר המינימום וקצבאות הפנסיה – הכלכלה בישראל תפרח.

שיהיה ברור – אין לי מושג איך מצליחים לחיות היום עם משכורת מינימום ולגדל ילדים. ולמרות זאת – דחילאק! (אצבע ימין לוחצת על העפעף התחתון של עין ימין, מושכת קלות כלפי מטה, וחושפת קצת מהוורוד). מה, אנחנו נראים מפגרים? באמת נאמין שכלכלת ישראל תלויה בשכבות מעוטות היכולת?

הרי עדיין תקפה הקלישאה הטוענת ש-20% מהאוכלוסיה מחזיקה ב-80% מההון. ID Design עדיין מנסים למכור לי הדום לרגליים שעולה 1000 ש"ח, וזה אחרי 50% הנחה. בסופר-פארם עדיין עומדים רבע שעה בתור כדי לקנות מוצרים שעולים בעשרות אחוזים יותר מאשר בחנויות אחרות.  ובאותו תור עדיין עומדים אנשים עם 1.03 טלפונים ניידים בממוצע ושולחים הודעות שלחלוטין אינן נחוצות במחיר חצי לחמניה. בסינמה-סיטי עדיין סיוט לבוא לראות סרט בצהרי שבת ולהשתחל בין אלפי הזאטוטים והוריהם. בחנוכה הקרוב עדיין ישקיע כל הורה כמה מאות שקלים עבור כל ילד, כדי שחס וחלילה הוא לא יעבור את החופשה בלי לראות את אגם רודברג.

 

אז אם החנויות נשארות ריקות, זה רק בגלל שקנו את כל הסחורה בהתלהבות (או שבא בלילה איש עם כובע גרב ולום). ואם המפרסם או עמיר פרץ החליט לא להגיע אל ליבנו, אלא לפנות אל שכלנו המאומן, כאנשים שמתעניינים בכלכלת המדינה – שייתן לקופירייטר עוד קצת זמן לחשוב. דחילאק.

 

מה ש"יפה" בכל התעמולה הזו הוא שבסופו של דבר היא מצליחה לקחת כסף מהעשירים לטובת העניים. מי משלם על כל כך הרבה משבצות פרסום בפריים-טיים  בערוץ 2 ושלטי החוצות? כולנו. ומי לא משלם? מי שלא מרוויח מספיק כדי לשלם מיסים.

תגובות

מאת קורא בארקפה:

תן לי לנחש
אתה גר במשולש הרצליה-רמת השרון-תל אביב

צודק או לא ?
מחכה לתשובה…

מאת lior:

ללא נושא
זה בערך מה שאמר אלפרד לנדון על הניו דיל של רוזוולט (אם כי אני לא בטוח לגבי הריטואל עם העין).

מאת עומרון:

בלבול מוח
דבר ראשון, הטענה של עמיר פרץ אינה מופרכת ואסביר לך את ההיגיון שלה.

עשרה אנשים שקונים עשרה הדומים במאה ש"ח מספקים (באופן גס) עבודה ליותר פועלים מהבחור החביב (כלומר, אתה) שקונה הדום אחד באלף ש"ח. זה נובע מכך שלרוב יותר אנשים יידרשו לייצר, לשנע ולטפל בעשרה הדומים על פני אחד.

עוד הכנסה פנויה בקרב שכבה כה רחבה של אנשים פירושה עוד כסף שמתחיל לעבור ידיים במשק.

כמובן שאין הכרח שטענתו אכן תעבוד במציאות, אך אין היא מופרכת מיסודה (זה יותר עניין של אמונה אישית באשר לאופן התנהלות הכלכלה מאשר ידע מבוסס בנושא)

מאת ימימה:

הו
ניתוק מבורך!

כמה טוב לחיות במרכז ולא לראות את מי שמשתכר פחות משלושת אלפים שקלים בחודש כל יום, ולחשוב שהוא באמת לא חשוב לכלכלה שלך.

מאת איל שחר:

אכן ניתוק מבורך
אני אכן גר במרכז (אם כי לא במשולש השמנת), ואכן לא מכיר את חיי הדלות, ומודה על כך.
נראה לי שהעלאה של שכר המינימום זה עדיין לא מתבטא ב"הכנסה פנויה" אלא באוברדרפט קטן יותר.
ואני בטוח שלהגדלת שכר המינימום יש השפעה כלשהי על כלכלת ישראל (אפקט הפרפר?), אבל מכאן ועד להגיד שהכלכלה תקועה בגלל שכר המינימום הנמוך – מרחק גדול יותר ממשך הגסיסה של עראפאת.

מאת ליאור:

ללא נושא

העלאת שכר המינימום תיגרור אחריה עליית מחירים ועלייה ביוקר המחייה. מעל 60% מהתוצר העסקי בישראל הוא ליצוא, את הלקוחות של החברות הישראליות בחו"ל ממש לא מעניין עמיר פרץ והקמפיינים שלו, הם יעדיפו לרכוש בזול מוצרים מסינגפור, טיוואן וקוריאה, שלוש מדינות שהשכר בהן נמוך מבישראל אבל ראו איזה פלא התוצר בהן גבוה מהתוצר הישראלי.

מצב מקבלי שכר המינימום אכן גרוע אבל במקום להעלות אותו ולהפוך את המוצרים במשק ליקרים יותר צריך לדאוג למחירים זולים יותר. הישראלי משלם מסים ישירים ועקיפים יותר מכל אזרח של מדינה אחרת וזה הופך את מחייתו ליקרה. אותם מיסים מפרנסים עשרות אלפי חרדים וערבים שהחליטו להביא לעולם כמה שיותר ילדים, עובדי רשויות מקומיות שמספרם היחסי בישראל כפול מהממוצע האירופאי. עובדים במוסדות ציבוריים כמו בנק ישראל, שגודלו היחסי בעולם הוא שני רק לבנק הלאומי האמריקאי. הביזבוז שלנו הופך אותנו ללא יעילים, הוא מסבסד שכבות של מקורבים. הגיע הזמן להפריד את הכסף את המושחתים מהכסף שלנו.

צריך להשקיע בתשתיות שיקרבו את הפריפריה למרכז, בחינוך שיגדיל את האפשרויות למי שלא נולד למשפחה עמידה.

לכל המגיבים: אני מתנצל מראש שאני כמו מר שחר לא עני מרוד, שגדלתי במשפחה בה ההורים העדיפו לצאת לעבודה 6-7 ימים בשבוע במקום ללמוד בישיבה, להוליד רק 4 ילדים במקום 10, לחסוך כל אגורה בשביל חינוך הילדים ולא בשביל הקזינו בטורקיה. אני מתנצל שהשקעתי את כספי בלימודים ולא קניתי רכב מצועצע. לבסוף אני מתהצל שאני שייך למעמד הביניים שנושא את שאר המדינה על גבו.

מאת ליאור:

ללא נושא
"אמא ל-14 מירושלים ילדה שלישיה בלידה רגילה – חרדית בת 38 ילדה שלישיית בנות בבית החולים "ביקור חולים"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3002558,00.html

מחמם את הלב.

מאת עומרון:

ליאור ואיל
איזה כיף לכם שלא ידעתם דלות מהי. האמת, גם אני לא. גדלתי באחד היישובים המופיעים מעת לעת בראש האשכולות הסוציואקונומיים של הלמ"ס, ביתי היה שופע וגם כיום אני משתכר די צורכי.
אך הפלא ופלא, לעתים, עת אני מסתובב ברחובות אני מבחין כי ישנם אנשים שונים. כאלה שאין להם רכב מצועצע. גם לא טלפון שהחברה משלמת. שאינם יכולים להרשות לעצמם מנוי ל-holmes place וטיסה פעמיים בשנה לחו"ל. (עד כאן מצבי).
כשאני רואה אותם אני יודע כי על אף אמונתי השלמה ביכולותיי ובבית גידולי, גם למזל היה תפקיד.
אני יודע כי באותה המידה שמצבי שופר כיום, יכול הוא להתהפך מחר עקב צרה (לא עלינו) בלתי צפויה וחמורה.
אני דואג לאנשים ההם משתי סיבות מרכזיות:
1. מזל אינו צריך להיות בסיס לקביעה בדבר יכולתו של אדם לממש את האנושיות שבו ולכן עליי לצמצם למינימום הכרחי את ההפרעות שמונעות מאחרים לממש את עצמם.
2. אגואיזם טהור. זו פוליסת הביטוח החברתית שלי. חברות הביטוח הפרטיות לא יכסו את האסון החמור ביותר שיכול לקרות לי. את הכיסוי הזה תוכל לספק לי רק החברה בה אני חי.

לגבי הטענות הכלכליות בדבר ההיגיון בהעלאת שכר מינימום אני חושב שחשוב להדגיש כי כל המגיבים פה מדברים מגחמות ליבם ואינם מתבססים על נתון סטטיסטי או עובדתי אחד.
אני יכול לציין רק שלמיטב ידיעתי (ואני לא לחלוטין סגור על הפרטים שאציג) לפני כעשור וחצי הועלה שכר המינימום בארה"ב (?) וזה אכן הביא לתוצאה הרצויה (אני חושב שזה נובע מהיותנו חברה צרכנית באופיה). 200 ש"ח נוספים בנטו לעולם לא יילכו כולם לכיסוי חובות ולפחות חלק מהסכום ינותב להוצאה שוטפת.

מאת עומרון:

ליאור
עד כאן הקישור שהבאת. והטענה שמקשרת את הקישור לדיון זה?

מאת שי:

ללא נושא
עומרון, הבאתי מספר נתונים סטטיסטיים כמו למשל אחוז היצוא מכלל התוצר העיסקי (מעל 60%), הנתון מתייחס להשוואה שלך למשק האמריקאי מלפני 15 שנים. המשק האמריקאי הוא משק ענק שרוב הפעילות בו היא פנימית. ישראל היא מדינה זעירה התלויה ביצוא. העלאת השכר תהפוך את המוצרים המיוצרים במשק ליקרים יותר, במשק גדול ובלתי תלוי ביצוא העלאה כזאת היא לא סיפור גדול. במשק התלוי ביצוא העלאה כזאת יכולה להיות אסון משום שהיא מקטינה את יכולת התחרות הגלובלית עם משקים אחרים.

מאת ימימה:

לליאור
העלאת שכר המינימום לא חייבת להביא להתייקרות. ממשלה יכולה להתערב בצעדים כמו מתן הטבות למעסיקים הנפגעים מהעלאת השכר, וכך למנוע מהם להעלות מחירים (בחקלאות, למשל, שם כנראה העלאת שכר המינימום תחייב התייקרות). זה עדיין זול יותר מלשלם דמי אבטלה לאותם אלפים שאינם עובדים בחקלאות ובשום עבודה אחרת, ובמקומם מועסקים עובדים זרים. ואני משוכנעת שיש עוד דרכים לווסת את זה, דרכים שללא ספק, עמיר פרץ חייב לתת עליהן את הדעת בקמפיין שלו, ואני מאמינה שאם עדיין לא נתן, הוא עוד ייתן. (או שיעזרו לו לתת.)

ולאיל – סתם דוגמה אישית. אני מתרגמת. כשחזרתי באמצע 2003 מחצי שנת עבודה באיטליה, פניתי ללקוחות הישנים שלי – הוצאות ספרים למיניהן – ושאלתי אם יש עבודה. כולם אמרו שהם מצמצמים את היקף העבודה. הוצאות ספרים. זאת אומרת, מישהו מצמצם את צריכת הספרים שלו? מסתבר שכן. כשיש האטה במשק, כל אחד נפגע. ויש אנשים שלא יוציאו 1000 שקלים על הדום, אבל ספר הם יקנו מדי פעם, בהחלט. אנשים ברמה כלכלית סבירה, כפי שתיאר עומר. ואגב, בלי קשר למידת הפגיעה, יש גם הממד הפסיכולוגי, שעליו גם עומר דיבר – ההכרה שאין לי ביטוח. ואז גם אנשים ברמה כלכלית סבירה מצטמצמים כשהם רואים שהמצב קשה, והצמצום לא קשור בהכרח למידת הפגיעה שההאטה פגעה בהם אישית.

מאת ליאור:

ללא נושא
ימימה, הטבות זה אומר כסף, מאיפה יבוא הכסף? אולי נעלה את המיסים שבמילא הם הגבוהים בעולם. ישראל גובה מיסים עצומים ובכל זאת הפערים כאן גדלים, את לא חושבת שהגיע הזמן שנבין שמשהו בגישה הכללית שלנו דפוק לגמרי?

עומרון, אתה לא יותר אנושי ממני או מאייל משום שאתה בוחר לצדד בפופוליזם של פרץ. גם אני רוצה לראות את מצבם של העניים משתפר אבל אני מרשה לעצמי גם להיות פרגמטי. פרץ מצליח לעבוד על אנשים כמוך, הוא מציג את מי שמתנגד לו כקפיטליסט קר וכך מצליח לשרוד. בפועל עומדים מאחוריו עשרות אלפי אופורטוניסטים פחות אנושיים ממך וממני, הם חיים על חשבוננו וגרוע מזה על חשבון העניים.

מאת ימימה:

לליאור
מה לא היה ברור? הכסף שלא משלמים לאותם אנשים כדמי אבטלה, משם יבוא הכסף, וזה יעלה לנו פחות, אין לי בכלל ספק.

דוגמה עם מספרים היפותטיים, טוב? נגיד עובד בחקלאות (תאילנדי, כמובן) מקבל היום 3000 ש"ח. ונגיד שרוצים להכניס יותר ישראלים (אלה המקבלים דמי אבטלה) לחקלאות. ונגיד שאף ישראלי לא מוכן לקרוע את ה%$& בשביל 3000 ש"ח, אבל מוכן לחתום פעמיים בשבוע בלשכה בשביל סכום כזה. ונגיד שאומרים לו – תעבוד בחקלאות ותקבל 5000 ש"ח. 2000 מהם על חשבון המדינה (הטבות וכאלה לחקלאים) כמה הרווחנו? לדעתי גם את האלף וגם את העובדה שזו לא עבודה זרה שבטח גם עולה כמה ג'ובות. רק לצורך הדגמה.

מאת עומרון:

ליאור
א. לא אמרתי שאני יותר אנושי מאף אחד. אין לי שום מדד לאנושיות, למעט מדד סובייקטיבי לגבי עצמי. למזלי אני הולך לישון איתי כל לילה ומדד זה מספק אותי.

ב. אני שמח שאתה חושב שפרץ מצליח לעבוד עליי, אבל איני סובל את פרץ ולא את הפופוליזם שלו. אני גם לא קורא את מה שהוא אומר (לפחות לא באופן רציף). אני לא צריך לחשוב כמוהו כדי להתייחס לטענה שלו כנכונה או לא נכונה. אגב, לאורך כל הדרך טענתי רק דבר אחד – אינני יודע מי מכם צודק, אך הרעיון שמעלה פרץ אינו מופרך לחלוטין ויש לו בסיס כלכלי (אם כי כמובן שדעות הכלכלנים חלוקות בסוגיה זו).

ג. אני לא חושב שקפיטליסטים הם קרי לב, אני פשוט חושב אחרת מהם. אני מאמין בעזרה הדדית כבסיס לצמיחה האנושית והקפיטליסטים מאמינים בצמיחה אישית כבסיס לציחה האנושית. אולי הם צודקים, אך אני מעדיף לחיות בעולם של עזרה הדדית. רוצה לומר – אני מוכן (ומתנדב) לשלם יותר מסים, אם משמעות הדבר עזרה רבה יותר למי שזקוק לכך.

ד. כתבת שמעל 60% מהתוצר העסקי הוא לייצוא. אז הלכתי לאתר הלמ"ס וככה:
1. מאחר והתוצר העסקי כפול מסך היצוא של מדינת ישראל (נתוני שנת 2001), לא יכול להיות שששים אחוזים ממנו מיוצאים.
2. סך היצוא מהווה כ 35% מהתוצר המקומי הגולמי (2001) מה שמתיישב עם עובדת היות החברה הישראלית (כמו כל החברות המערביות) חברת שירותים שרוב מכריע של הצריכה בה הוא של שירותים.
3. לא ברורות ההנחות הכלכליות שהובילו אותך למסקנה שהעלאת שכר מינימום תביא לייקור, תפגע בכלכלה ותהיה רעה למשק (אגב, המשק בדיפלציה. העלאת מחירים עשויה להיות חיובית).

עומר

מאת ארתור דנט:

חמורון היקר
במקומך לא היינו מעזים להודות שכשאנחנו הולכים לישון כל לילה, המדד מספק אותנו. זה אפילו יותר גרוע מבעילת עיזים. ממש גובל בגילוי עריות.

מאת איציק:

מישהו הזכיר את אפקט הפרפר?
בלי להכנס לוויכוח של "קפיטליזם חזירי" וכאלה, למרות שיש לי דעות מאוד נחרצות בנידון, אני אנסה לתאר מה יקרה בהאלעת שכר המינימום.

א- הרבה משפחות שקשה להם לגמור את החודש ירגישו הקלה מידית, ההקלה תתבטא לא רק בצימצום חובות, אלא גם בתחושה שמעכשיו יהיה קצת יותר טוב, התחושה הזו מובילה למתירנות בכל הנוגע לצריכה.
ב- המשוואה מתקיימת: יותר קונים, יותר בעלי עסקים מרוויחים.
ג- מצד שני, יותר מנכ"לים מנוצאים את עצמם עם ירידה ברווחים בגלל 200*מספר העובדים שהם הפסידו באותו חודש.
ד- אנשי עסקים (מהנסיון שלי), הם ממש טפשים. הם יודעים חשבון פשוט. "אני משלם ל10 אנשים 200 שקל יותר, אז אני אפטר 5 כדי לא להפסיד". למעשה, הם משלמים למישהו שיעשה להם את החשבון הזה.
ה- יותר אנשים מוצאים את עצמם ללא עבודה נתמכים מביטוח לאומי.
ו- שבא על חשבוננו.

התוצאה שלילית. משהו נדפק בחישוב. כאן מגיעות שתי הגישות להתנגשות.
הגישה (אנ ניסיתי למצוא מילה כמה שפחות פוליטית) הסוציאלית יותר מדגישה את טובת הכלל מעל טובת הפרט. הפרט במקרה הזה הם המנכ"לים – אם תהיה דרך לבטל את סעיף ג' – כולם יצאו מורווחים, והמנכלים יצטרכו לנשוך את השפה ולפרנס (רחמנה ליצלן) יותר משפחות.
הגישה הקפיטליסטית שמה את טובת הפרט מעל טובת הכלל. למעשה, לפי גישה זו הכלל אמור לשרת את הפרט (המנכ"לים מסעיף ג'). לכן ירצו לבטל את סעיף א'. למעשה, סעיף א' פוגע בהם ישירות. בל נשכח שהבנקים חיים על האוברדרפט שלנו.

לסיכום, אין פה צודקים. אותם אנשים שחיים בזכות זה שהרבה מאוד אנשים מרוויחים פחות – יתנגדו לקמפיין. אנשים שעובדים למחייתם, ולא עוסקים בחלפנות כספים (כי זה בעצם מה שמנכ"לים עושים), יצדדו.
אני מבין למה איל, כסמנכ"ל, יצהיר דבר שכזה.

אני רק אציין שאני חושב שעמיר פרץ הוא אופורטוניסט ממולח שמנצל את המצוקה של מי שהוא אמור לייצג.

מאת איל שחר:

לא יורה לעצמי ברגליים
איציק – מה שאתה קורא לו "חלפנות כספים", אני קורא לו עסקים. אפשר לרדת מהעץ של הקפיטליזם ואנשי ההון העושקים את מעוטי היכולת. גם אם זה נושא טעון – אתה מפספס את הנקודה בקילומטרים.
הטענה שלי היא שגם אם יעלו את שכר המינימום ב-10%, ההשפעה של זה על הצריכה תהיה מזערית.
ישנם עסקים הפונים לעשירות העליון (יגואר, הביטאט…), ורובם של אר העסקים נהנים מהצריכה של מעמד הביניים, שהוא הנתח הגדול ביותר של האוכלוסיה.
צריך לזכור שאנחנו לא מדברים על העלאת כל השכר במשק. אנחנו לא חוזרים לשנת 2000. מדובר רק על העלאת שכר המינימום, שכתוצאת לוואי יביא להגדלת כמות המועסקים המרוויחים שכר מינימום.

מאת איציק:

לא ממש רציתי להכנס לענייני "קפיטליזם"
אי אפשר לשנות סדרי עולם.
אני יודע שני דברים – העלאה כללית של השכר במשק לא תהיה, מהסיבה הפשוטה…. שמי שאמור להיות אחראי על זה, אין לו אינטרס לעשות את זה.
השני זה, כמו שציינתי, האלעת שכר המינימום דווקא תוריד את כמות העובדים שמשתרים שכר מינימום. שוב בגלל שיקולי מחשבון פשוטים. זה דווקא יגביר את האבטלה.
שלילי בכל מקרה.

מה שקוראים לו בד"כ עסקים, אני קורא לו חלפנות כספים. לא, אני לא אומר שכל מי שיש לו ראשי תיבות בתיאור התפקיד נוצר כדי לעשוק אנשים מיעוטי יכולת, אני אומר שהדינמיקה של הצלחה באמצעות "חלפנות כספים" (הדרך המהירה להתעשר), או מכירת שירותים לחלפני כספים (הדרך השניה במהירותה) משפילה במכוון את את המעמד הנמוך שחי בשיטה הישנה של "לעבוד בשביל להרוויח את לחמי". אבל זה בורח מהנושא של המאמר שלך.

בשורה התחתונה, האלעת שכר המינימום תעלה את המוראל של מרוויחי שכר המינימום ואפילו של אלה שמרוויחים קצת יותר- וכידוע לכל איש שיווק כשהמוראלך עולה, הארנק נפתח. חשבון פשוט.
ההקשר לאפקט הפרפר (תאורית הכאוס) הוא, אגב, הדינאמיות שנוצרת בהתנגשות בין האינטרס של בעלי העסקים להוריד את ההוצאות על שכר לעובדים מצד אחד, מול האינטרס לחזק את כוח הקניה של ההמון מצד שני.

(אני כותב את כל זה כי קשה לי לחשוב שאני חי בעולם שנשלט על ידי אינטרסים של אנשים שלא ממש אכפת להם ממשהו חוץ מעצמם, ועצם הוויכוח הזה הוא "האם האינטרס של עשרים אחוז עוזר לשאר שמונים האחוזים או לא")

מאת עוד עומר:

ללא נושא
מודה שקראתי רק ברפרוף את סדרת התגובות, אבל חייב להודיע לאיציק:

אתה חי בעולם שנשלט על ידי אינטרסים של אנשים שלא ממש אכפת להם ממשהו חוץ מעצמם.

מצטער. תתמודד.