דברים שהיו צריכים להשתנות מ-ז-מ-ן-!

26 דצמבר 2004

יש כמה ממשקים שתצורתם נקבעה מזמן, אך משום מה הם נשתמרו עד היום עם כל הבעיות שלהם. למה? כוחו של הרגל, אולי.

 

מבנה המקלדת

המקלדות שאנחנו משתמשים בהם כיום מסודרות במבנה קואֶרְטִי (QWERTY – האותיות הראשונות מהפינה השמאלית העליונה). המבנה הזה נוצר כדי לפתור בעיה טכנית בתקופת מכונות הכתיבה המכאניות. הרעיון היה להרחיק בין צמדי אותיות נפוצים (כמו W ו-H למשל), כיוון שבעת הקשה על שתיהן בו זמנית – מנוף ההדפסה היה נתקע.

כמובן שהבעיה הזו אינה קיימת בעידן המחשבים. למעשה – היא נעלמה עוד כשיצאו מכונות הכתיבה האלקטרוניות. למרות זאת נשאר סידור האותיות ללא שינוי, אף שהוכח כלא אופטימלי.

עוד בשנות ה-30 הומצאה מקלדת DVORAK, המציעה סידור שונה. בניסוי שנעשה הוכח שלאחר הסתגלות קצרה למדי – מהירות הכתיבה כמעט הוכפלה, ובו בזמן כמות הטעויות צומצמה ביותר מחצי. בנוסף, כיוון שאחד העקרונות הראשיים של מקלדת זו הם ריכוז אותיות אהו"י יחד עם האותיות הנפוצות בשורה המרכזית, כמות תנועת הידיים אל השורות האחרות צומצם משמעותית, וזה הוביל להקלה על עייפות הידיים בהקלדה.

אין שום סיבה בעולם שלא לעבור לסידור החדש. ועדיין – עשרות שנים שלא נתפס השינוי.
למי שרוצה להתנסות – ההנחיות כאן.

 

המכונית

זה אחד הדברים שהכי מדהימים אותי. עם כל ההתפתחות הטכנולוגית שמתרחשת בעולם במהירות בלתי אפשרית למעקב, המכוניות עוברות שינויים קוסמטים בלבד.

מאז המצאת הרכב, הוא נשאר אותו דבר ביסוד. נכון, השתפרו הביצועים, הרכב יותר שקט עכשיו, יותר בטיחותי (אם נתעלם מהיחס למהירות הנסיעה), ויותר יפה – אולי.

ועדיין – אנחנו מדברים על אותם ארבעה גלגלים, אותו מנוע צילינדרים שצריך סטרטר להתנעה ומוציא פיח אל העוקבים, אותם שני מושבים מקדימה וספסל אחד מאחורה, אותם זוג פנסים מקדימה, אותו הגה עגול שלא נותן חיווי על מצב הגלגלים, אותן דוושות לשליטה במהירות, אותו מד מהירות עם מחוג מכאני.

 

שתי דוגמאות שמשעשעות בנושא הן החיפושית והפורשה (שתיהן של אותו יצרן).
החיפושית משעשעת אותי כי אותו דגם שפותח בתקופת מלחמת העולם השנייה, עדיין נוסע על הכביש! אנשים עדיין סוחרים, מתקנים, ומשתמשים ברכב הזה ביומיום. אני לא מדבר על מועדוני המעריצים, אלא על אלו שרואים בו רכב כמו כל רכב אחר. והפורשה משעשעת אותי כי הם נורא מתגאים בתמונת האבולוציה של דגם 911, שלמעשה רק מוכיחה שלא השתנה כמעט דבר.

מפליא אותי שאותה מכונה קטלנית המחולקת לציבור הרחב, מצעירים ועד קשישים, לא יכולה להיות בנויה יותר חכם. לא ייתכן שאותו ממשק שהתאים בתחילת המאה שעברה, כשהכבישים היו אחרים והנסיון היה אפסי – עדיין תקף להיום. לא ייתכן שאף אחד לא יכול לחשוב על ממשק יותר טוב לתפעול מכונת ההרג הזו מאשר שימוש בשתי הרגליים ל-3 דוושות, שימוש בידיים להיגוי, החלפת הילוכים, איתות, הפעלת מגבים, הבהוב אורות, תפעול רדיו, ותנועות מגונות בו זמנית, שימוש בראיה לזיהוי בעיות של מרחקים, מצב הדלק, מצב המהירות ביחס למותר בחוק, חוקי התנועה הסביבתיים… לא פלא שנהיגה מתישה כל כך.

 

הטלפון הביתי

האמת, הטלפון הביתי עובר לאחרונה את מה שהיה צריך לעבור מזמן.
לפני 20 שנה בערך עברנו לחיוג צלילים. אכן שיפור משמעותי. אבל מאז? נאדא.
בערך באמצע הדרך מאז ועד היום נכנסו לתמונה הסלולריים. ושם – החגיגה בעיצומה. כל טלפון מנסה להתחכם יותר, להמציא פיצ'רים ולשבור קונבנציות, אפילו לשנות את סדר המקשים (1 2), לזהות את הצרכים ולהתאים פתרונות למשתמש – הכל בכוח התחרות.

ליצרני הטלפונים הביתיים לקח עוד 10 שנים עד שנפל האסימון (הא? איזה דימוי מתאים?) והבינו שאפשר לשדרג גם בבית, ולבזק לקח את אותו הזמן להבין שהסלולר מתחרה איתם גם בתוך הבית – כי הוא פשוט יותר נוח.

אמנם ספר הטלפונים המוטמע בתוך הטלפון הוא רעיון שנוצר מתוך הכרח הניידות, אבל אין הצדקה שבבית ננהל ספר טלפונים ברישום ידני (עם פתקיות מוצמדות, מחיקות ותיקונים) ושנצטרך, רחמנא לצלן, להקליד את מספרי הטלפון בכל פעם שנרצה להתקשר למישהו שאינו בין 10 הזכרונות השמורים. וגם בזכרונות השמורים – מי משתמש ביותר מ-3-4? מי זוכר מה מוצמד לכל זיכרון? ואיך לעזאזל מתפעלים את זה אחרי שזרקנו מזמן את חוברת ההפעלה?

פתאום, בשנה האחרונה, כל הטלפונים החדשים כוללים ספר טלפונים נורמלי, צלצולים מדליקים, זיהוי המתקשר ע"י צלצול ייחודי, יומן שיחות נכנסות/יוצאות/מפוספסות, שליטה בעוצמת הצלצול (מהפכני!), שליחה וקבלה של הודעות כתובות… כל הפיצ'רים המוכרים. אפילו עכשיו לא מצליחים להמציא משהו חדש.

 

זהו בינתיים

אם יש עוד רעיונות להרגלים ישנים ומגונים כאלו – אני אשמח לשמוע.

ויוה לה רבולוציונה!

 

תגובות

מאת ליאור:

ללא נושא
מפלגת העבודה

מאת מושיק קוברסקי:

עוד משהו
אתרי אינטרנט:

מישהו צריך לתת את הדין על ה-צרוף המטופש
http://www.

ומי היה האגוטיסט שקווה שלכל ארץ בעולם יש סיומת חוץ מארה"ב שמתהדרת בסיומת
.COM ?
אלא שבכל העולם גם רוצים את הסיומת הזו ויש בלבול מושלם.

מאת מיץ פטל:

The QWERTY Myth
דווקא לא:
http://www.independent.org/newsroom/article.asp?id=356
(לצערי לא הצלחתי למצוא קישור חופשי למאמר המקורי באקונומיסט).

מאת מיץ פטל:

ועוד דבר
הפורמט של התאריכים בתגובות ב"רשימות". עבור עברית-ישראל, הסדר הנכון הוא DD/MM/YYYY.

מאת אופיר אברהמוב:

לא מדויק
במכוניות דווקא יש המון שיפורים שתמיד שומעים עליהם בשידורים חוזרים של מגזיני רכב ב discovery כמו פנסים שמסתובבים לפי תנועת הגלגל, פנסי אינפרא אדום שמונעים סינוור, תצוגה דיגיטלית על השמשה כמו במטוסים כדי שלא תצטרך להסב את המבט מהדרך, הפעלה ע"י קול, מנוע חשמלי לעיר, מנוע חשמלי משולב עם בנזין לדו שימושיות ובקיצור המון דברים שעולים המון כסף ולא מיושמים כי פסי הייצור כבר עובדים בצורה מסויימת ואין ליצרנים שום סיבה לשנות אותם כי כבר יש להם את ה edge העיצובי והמנוע האיכותי (חזק, שקט, חסכוני וכו') שזה בדרך כלל מספיק לאנשים למרות שזה הורס את העולם.

מאת חנן כהן:

באיזו מקלדת אתה משתמש, איל?
אני מניח שאם היית עובר לדבוז'אק היית כבר מספר לנו כמה זה נוח.

מה שבאמת צריך לעוף זה מקש ה Insert.

מאת איל שחר:

המקלדת שלי
כבר ניסיתי לעבור לדבוראק. הבעיה היא שהעברית לא מותאמת, וקצת בעייתי לפרק את המקשים בכל פעם שמחליפים שפה…
והמקלדת שלי (Microsoft Multimedia Keyboard) העלימה את ה-Insert למקום נידח. ואפרופו מקשים מיותרים – מי השתמש לאחרונה במקש PrtScn?
אופיר (שאגב, שונא את המקלדת שלי) – אתה רק מוכיח את טענתי שיש איפה לשפר, ואני מאמין שיבוא יום ונהיה עדים לשיפורים הרבה יותר מהותיים, שלא נבין איך השתמשנו ברכב של היום.

מאת חנן כהן:

PrtScn שימושי לאללה
כל הזמן אני משתמש בו בשילוב עם irfanview

הייתי גם מתקין ביטול של ה insert דרך הריג'סטרי אבל המקש חיוני לתוכנת ניהול הקבצים החביבה עלי total commander .

לאזן innovation עם convention
בהחלט נושא מעניין איל. כפי שרמזתי בכותרת, בסופו של דבר כל מה שכתבתי מסתכם לדעתי בשני המונחים הבסיסיים האלה:innovation ו-convention. אני מעדיף להשתמש בהם באנגלית בגלל הדמיון הפונטי יותר מהכל. אני חושב שהרשימה שלך היתה יותר אפקטיבית אם היית מוצא לנכון לכלול מקרים בהם עיצוב קונבנציונאלי הוחלף אחרי כמה עשרות שנים בעיצוב חדשני ויותר טוב כפי שאתה בא וטוען לגבי העיצובים הקיימים. הדוגמאות שתיארת מתייחסות לקונבנציות "עתיקות" כמעט שלא נראה שמישהו מעז או יכול לערער על ההגמוניה שלהן עם עיצוב חדשני ויותר טוב. זה סבבה. אך מהם המקרים ההפוכים בכדי להוכיח לציבור הקוראים שהיו תקדימים בעבר?

אני בטוח שישנן לא מעט דוגמאות וחלק לא מבוטל מהן בטח קשור ל-Apple שכל פעם מחדש מצליחים להראות לעולם העיצוב מה זאת חדשנות ודריסה שיקית של המוסכמות. אפל הראתה לעולם שמחשב לא חייב להיות קופסה אפורה ומשעמממת ושהוא בכלל לא חייב להיות קופסא. אחרי ש"השאילו" את הרעיון ממעבדות XEROX PARC אפל הראו לעולם שממשק מחשב יכול להיות גרפי-מטפורי ולאו דווקא מסך שחור עם נקודה ירוקה מהבהבת. בשני במקרים לקח (ועדיין לוקח) לחדשנות של אפל לחלחל פנימה ואם לשפוט לפי התקדים של הממשק הגרפי נראה שהם מצליחים להפוך את העיצובים והרעיונות החדשניים שלהם לקונבנציות של מחר.

מאת יניב:

שיפורים ברכב – תגובת GM
לפני כמה שנים רץ סיפור על מיקרוסופט שטענה כי הרכב צריך היה להתפתח לפחות כמו עולם המחשבים. GM פירסמה, או שזו רק אגדה את התגובה הזו http://www.netscrap.com/netscrap_detail.cfm?scrap_id=689

מאת איציק:

שינוי לשם השינוי
על כל דבר שאתה תוכל להגיד שצריך לעבור שינוי, רק כי… אפשר, אני יכול לתת עשרים דוגמאות של דברים שעברו שינויים כאלה, ועכשיו הם הרבה יותר גרועים.

החל מירקות מהונדסות גנטית, דרך הצביון של ערוץ אחד (דווקא ערוץ 33 דבק בו) ועד אשל ודני (הם היום הרבה פחות טעימים) והמספרה השכונתית שלנו.

השינוי לשם השינוי אולי גורם לתחושה של קידמה, אך הוא גם גורם להרס. לפעמים, כמו שאמיר הסביר, ההרס הזה נכון והוא מפנה מקום לדברים יותר טובים. אבל בפעמים אחרות, לצערי הרוב, ההרס הזה מוריד מהערך המקורי של ה"מוצר".

קח לדוגמא את המכונית. אם היו ממציאים מכונית שפועלת על ג'וייסטיק. מי היה נוהג בה? אני לא.
לעומת זאת כן יכולים טכנולוגית להמציא מכונית שאינה מזהמת (שינוי הרבה יותר מהותי מאשר interface), אך זה לא יוצא אל הפועל בגלל אינטרסים כלכליים.

שינוי לשם שיפור
שינוי לשם שינוי יכול פעמים רבות להיגמר בתור גימיק ותו לא, ולכן לא תהיה לו השפעה גורפת. שינוי לשם שינוי יכול להתבצע בשביל ריענון כמו במקרה של מיתוג מחודש או אריזה חדשה למוצר, אך המקרים שאיל תיאר הם שונים. הוא התייחס לתפיסות שנשתרשו במשך שנים לגבי מוצרים שונים. תפיסות שלא נראה שמישהו מעז לערער עליהן בחיפוש אחר אלטרנטיבה טובה יותר. אם לקחת את הדוגמא של איציק, יכול להיות שיוכח שנהיגה באמצעות ג'ויסטיק, בניגוד להגה מעוגל, מאפשרת שליטה טובה יותר ברכב שמתורגמת בשטח לפחות תאונות וחוויית נהיגה נעימה יותר. במקרה הזה, יש מקום להניח שאם מחר BMW ייצרו רכב עם ג'ויסטיק והוא יתפוס החברות האחרות פשוט יעתיקו את הרעיון ואנחנו נספר לנכדים שלנו שפעם למכוניות היה הגה עגול וזה ישמע להם מגוחך כמו שיספרו לנו שפעם "רכבים" נגררו על ידי סוסים.

הדוגמאות של אפל שציינתי בהודעה הקודמת מוכיחות שכאשר השינוי מבטיח שיפור הוא בסופו של דבר מחלחל למיינסטרים.לקח לפחות עשור עד שאנשים הפסיקו לזלזל בממשק הגרפי ומייקרוסופט אימצה אותו מפני שהוא איפשר לראשונה להמון אנשים לא מיומן גישה למחשב. המעבר למטפורת המשרד לא נעשתה רק בגלל ש"וואו! זה מה זה יהיה מגניב אם נעשה אם נעשה את זה ככה!" אלא בגלל שהיתה חשיבה עמוקה מאחורי הקונספט כאמצעי להורדת רף הכניסה לעולם המחשבים עבור מיליוני אנשים. הרציונאל מאחורי ערעור מוסכמות צריך להיות שיפור שיקסום לקהל הרחב ויגרום לו לנטוש את הישן ולאמץ את החדש.

דוגמא נוספת שראוי לציין היא אמצעי איחסון והשמעת אודיו והאבולוציה שאלה עברו מימי הפטיפון ועד האייפוד. עובדה שהיום אנחנו לא מקשיבים למוזיקה על איזשהו משטח מסתובב עם מחט דיגיטאלית. המעבר לקלטות הוכיח את עצמו מפני שהן היו יותר קלות לתפעול מבחינה מכנית ותפסו פחות מקום פיזי – זה קסם לאנשים. המעבר לסי די בשנות התשעים איפשר לאנשים לשמוע מוזיקה באיכות טובה יותר ולשלוט בקלות יותר על הרצועות המתנגנות (דילוג) – זה קסם לאנשים. עשור לאחר מכן, החדירה המסיבית של מכשירים איחסון וניגון ניידים כדוגמת האייפוד התאפשרה בגלל היתרונות של שימוש בקבצים דיגיטאלים שתופסים אפס מקום וניתן להשיג בקלות מדהימה דרך האינטרנט ודרך חברים – זה קסם לאנשים.

מאת איל שחר:

דברי הוצאו מהקשרם…
מעולם לא הצעתי שינוי לצורך שינוי.
להיפך – אני תומך נלהב של סטנדרטים, כל עוד אין הצעה טובה יותר.
גם המקלדת וגם הטלפון הביתי הוכחו כמוצרים שיכולים להיות משופרים באופן משמעותי, אך לא עברו שינוי זמן רב.
לגבי הרכב – אני רוצה להאמין שלא נשתמש בכלי האבסורדי הזה לנצח. ואני בטוח שכשיבוא השינוי, נראה כולנו שזה שינוי שיכל להתבצע כבר מזמן. פשוט לא יצאנו מהקופסה…

יש לך רעיונות בכיוון?
בשביל להמחיש מהי לדעתך אלטרנטיבה ראויה, אפילו מבחינה נקודתית. הרי מאז המצאת הגלגל, לכרכרה היו ארבעה גלגלים, מושב לנהג ולנוסעים או מטען. כל מה שעשו לאורך השנים זה להחליף את הסוסים במנוע, לעטוף את כל העסק במתכת ולהוסיף חשמל, אלקטרוניקה ומיחשוב. יכול להיות שזה פשוט עובד?

מאת איל שחר:

להמציא את הגלגל?
אני אתמקד בנושא המכונית, כי זו הדוגמה הכי טובה:
אז המשימה היא להגיע מאיפה שאני נמצא עד לנקודה X, כאשר הבטיחות בעדיפות ראשונה ומהירות ההגעה בעדיפות שנייה, עם אפשרות לשינוי החלטה בדרך (ונתעלם כרגע מבעיות חניה בנקודת היעד…). זו המטרה בכל נסיעה. עכשיו צריך למצוא פתרון שלא ידרוש מהמשתמש כל כך הרבה החלטות לאורך כל הדרך. לעקוף או לא? איזה נתיב זורם יותר? אפשר להתפרץ לצומת או שזה מסוכן? לנסוע דרך איילון או דרך גהה?…

אני רואה את הפתרונות הראשיים בתשתיות. אני חושב שהתשתית צריכה להסיע את הרכב ולא הוא את עצמו. התחושה הזו בלטה מאד כשמצאתי את עצמי נוסע מאחורי סמיטריילר ביציאה מחיפה ושוקל לעלות עליו, לכבות מנוע, ולישון עד שנגיע לתל אביב.

לגבי מהירות הנסיעה – כמעט תמיד רוצים לנסוע הכי מהר כל עוד לא מסכנים אף אחד ולא עוברים על החוק. אז למה אין ברכב בקר מבירות אוטומטי, המזהה רמזורים ותמרורים (חיישנים), מזהה רכבים בסביבה ואת מהירותם (מכ"מ,דופלר), ומכוון את מהירות התנועה למקסימום?

ויש עוד רעיונות לטיפול במצבי חירום (במקום הצורך בהפעלת כוח פיזי על דוושה רגלית + קלאץ'), וכל מיני קטנות על היגוי ומשוב. אבל הכל נשמע בגדר פנטזיה עתידנית, גם אם מדובר בטכנולוגיות שקיימות בשטח, אם כי קצת יקרות.