דמוקרטיה – הישמרי

4 ינואר 2005

אתמול בבוקר, נעצרו 4 אזרחים ישראליים בגלל האתרים בהם החליטו לבקר ולהוריד תכנים. כן, כן. האח הגדול הגזים בגדול.

כדי שלא יגידו שאני מעוות את המציאות – מדובר בגברים שהורידו תכני פדופיליה. בתור אב טרי לילד הכי מקסים בעולם, אני גם מרשה לעצמי להגיד שהייתי מבין כל מי שירצח בעינויים את הפדופיל שנגע בבן/בת שלו. ואני גם מוכן להודות שאין לי בעיה עקרונית עם העובדה שהפריעו את סדר יומם של כמה פדופילים כדי למנוע מקרה שאולי יקרה מתישהו בעתיד.

אבל… מה הלאה? מה יקרה אם נכנסתי לאתר פורנו ובו המשפשפת לבושה במדי בית ספר וקוקיות? האם לצפות לדפיקות בדלת יום אחרי שביקרתי באתר שמלמד איך לגדל מריחואנה בארון הבגדים?  האם אני צריך להתקין תוכנה שמסווה את זהותי אם אני פותח מסמך שקיבלתי במייל המסביר איך לערער את אמינותן מכמונות המהירות?

חשוב לציין שלפי מה שידוע למשטרה – העצורים לא נגעו באף ילד. האם אפילו לא חשודים בכך. פשוט – הורידו סרטים מהאינטרנט.

מסכנים הסוטים.

תגובות

מאת גילעד:

רגע, רגע
גם אני קפצתי בהתחלה, אבל בהמשך המשפט נמצאות המילים "והפיצו תקליטורים". צפיה בתכנים פדופיליים אינה עבירה (כמדומני). הפצתם היא דווקא כן.

מאת איל שחר:

תחזור לקפוץ
מתוך Ynet:
"בחקירה עלה החשד כי הארבעה מעורבים באחזקת חומרים פורנוגרפיים בהם משתתפים ילדים."
המשטרה: "מדובר בחומר זוועתי, שאסור להחזיק בו".

מאת גילעד:

אני ממשיך לשבת
בא נחכה יומיים.
עד אז נראה אם השופט משתכנע שמאות דיסקים הם לשימוש אישי או (possesion with intent, בעגה המשטרתית הלועזית).להפצה.

סימנים ראשונים לסדקים בגרסת המשטרה אפשר למצוא בעובדה ששלושה מארבעת החשודים כבר שוחררו לאחר החקירה, אמנם בתנאים מגבילים, אבל לא מגבילים כמו הרביעי (שנעצר ל-24 שעות).

מאת מיץ פטל:

שאלות, שאלות
אני מציע שתקרא את החוק, ואז התשובות לשאלותייך יתבררו לך. סעיף 214.ב.3 לחוק העונשין קובע: "המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו מאסר שנה; לעניין זה, 'מחזיק' – למעט המחזיק באקראי ובתום לב".

ובכן, מה אנו למדים מכאן? שאם נכנסת לתומך לאתר פורנו ומצאת בו "פרסום תועבה ובו דמותו של קטין", הרי שהגנת תום-הלב נתונה לך.

לגבי יתר שאלותיך, אלע"ד, אולם למיטב ידיעתי אין איסור על החזקת המידע האחר ששאלת לגביו. עם זאת, אם אתה ממש חושש, מוטב שתבדוק את לשון החוק או שתפנה לייעוץ משפטי.

חשוב לציין שלפי הפרסומים בעתונות, העצורים לא "הורידו סרטים מהאינטרנט" לתומם אלא שילמו תמורתם (מה שיקשה עליהם מאד לטעון לאקראיות ולתום-לב).