העתיד בידיים שלנו. החזון לא.

המלצה ודיעה על מאמר של ברט ויקטור הטוען שהעתיד הוא לא כמו בסרטון החזון הפופולרי של מיקרוסופט.

11 נובמבר 2011

נתקלתי היום בשיתוף בפייסבוק במאמר שנגע לי בבטן קצת:
A Brief Rant On The Future Of Interaction Design

המאמר מתייחס לחזון העתיד הפופולרי, שמתבטא בסרטון הפרסומת הויראלי של מיקרוסופט. סרטון המתאר את חזון העתיד של הסביבה הפרוטוקטיבית/עסקית, שם הכל מתופעל ע"י האצבע – מסכי מגע ומחוות ציור באוויר.

לברט ויקטור, יש כנראה את כרטיס הביקור הכי שוה, בעולם שלי:
Human Interface Inventor אצל Apple. לשעבר.
במאמר, ברט מנתח את ההתנהגות היומיומית של הידים שלנו, כמה היא שונה בתפעול 'תמונה מתחת לזכוכית',  וטוען שהעתיד לא נמצא בקצה האצבע, אלא בידיים. ולידיים יש הרבה יותר להציע. החזון המוצע הוא לא חזון, הוא רק הרחבה של המציאות מתוך נקודת מבט טכנולוגית, ולא זו של המשתמש.

אם אני אצטט את כל מה שמעניין שם זה יהיה בערך לתרגם את המאמר, אז פשוט לכו לקרוא. אפילו אם לא תחזרו לכאן. המאמר מוסבר יפה ומוחשי.

האזהרה

הנושא באמת חוטא קצת בסוג של רומנטיקה בהערצה של התחושות הפיזיות, אבל אפשר לראות שבאמת החזון הפופולרי לוקח את הממשק למקומות פחותים בחוויית השימוש רק בשם החזון.

דוגמה ראשונה
דוגמה מקומית – תמי 4. ה'פרימו' (מימין) התחדש בעיצוב עתידני, ובאותה רוח עבר לכפתורי מגע.
לא יצא לי להתנסות עם הפרימו, אבל מחוויה אישית של המתקן המקורי לעומת הבר של אלקטרה (גם הוא בכפתורי מגע) אני יכול לומר שכשאתה רוצה לעצור זרם מים רותחים – אתה צריך כפתור פיזי, שתרגיש שלחצת. אחרת אתה זה שנלחץ בכל פעם מחדש.

 

דוגמה שנייה
המשתתפים בפורום שח-מט מתדיינים בסוגיה מהי האפליקציה הכי טובה של טיימר לאייפון מבין הרבות המוצעות בחנות. מה שהם שוכחים הוא שהכי טוב זה המקור, שם אפשר לחבוט בטיימר בזמן אפסי בלי להעיף אליו מבט. ברור שעדיף להתקין אפליקציה מאשר לשאת טיימר מכאני בכיס, אבל מקומו של הטיימר הפיזי המתאים ידעך בדרך הזו, גם כאשר מדובר בפעילות ביתית ואין סיבה לדעיכה.
הטיימר רשאי להיות סופר מתוחכם וטכנולוגי, כל עוד הוא שומר על החויה שהוא אמור לספק. לא מעבר.

 

בצילום: טיימר פיזי (מהסוג היקר) ואפליקציה

כלי אחד עושה הכל
בדוגמאות שלמעלה מדובר במכשירים נייחים. אבל בסמארטפונים שלנו, ה'לדרמן' של העשור הראשון, יש הגיון בפיתוח ממשק אחיד שיחסוך לנו לשאת כמה כלים, ומסך המגע נראה לנו הכי הגיוני למשימה. זה היה החזון העתידני במשך הרבה שנים, עד שאפל הביאו אותו למציאות, אבל רק עכשיו אנחנו כולנו כבר מנוסים בממשק הזה עד לכדי אינסטינקטים (ראיתם את הסרטון של התינוקת, נכון?), ויש לנו את היכולת לשאול:

איך זה מרגיש? האם זה העתיד? אולי הלדרמן העתידי ביד שלנו יהיה סוג של כדור גומי?

אגב – המאמר כמעט מנותק לגמרי מכל קישור חיצוני. גם בלי כפתור לייק הכי קטן – המאמר זכה לכ-10,000 שיתופים בפייסבוק עד כה. עדיין לא קראת??

 

תגובות

מאת Amir Uval:

great article!
I absolutely agree that touch screens are very limited and limiting. It uses our senses in less than an optimal way.

I believe that the (far?) future of Human-Machine interaction is bypassing all our five senses and motoric inabilities of Humans altogether.
What I mean is tapping directly to the human brain, creating some sort of an artificial "sixth sense", which will be used to bridge between the brain activity and electrical signals that can be transmitted. It's not represented well in SF movies, though. Forget RoboCop or "The Borg".It's more in the direction of you'll just "know" what your friend is "thinking to you", I'll leave the rest for your imagination.

I've been keeping an eye on research in this field for many years now. In recent years there have been some very interesting developments in this respect.
Just something to think about.. it may be the holy grail of machine interaction, isn't it?

מאת אורן:

אחלה ופוסט ואחלה קישור. גנבתי. תודה!
פוסט ישן שלי שעוסק בערך באותו נושא ומגיע למסקנה דומה:
http://uxi.org.il/pages/10393
יש לי בכל זאת איזו השגה לגבי תפיסת החזון כפי שמציג אותה אדון ויקטור. אחד הטיעונים המרכזיים שלו היא שלא מדובר ממש בחזון עתידני אלא רק באבולוציה של ממשקים קיימים, אבל לדעתי זה בדיוק מה שמייקרוסופט רצו לעשות. בהרצאה (הנהדרת בעיני) של ג'ארד ספול על חזון בחוויית משתמש הוא טוען שחזון צריך להיות מתוכנן בערך חמש שנים קדימה, כדי להיות מספיק יומרני מצד אחד אבל לא להיות מנותק מהמציאות מצד שני. הסרטון של מייקרוסופט הוא בעצם מין סיכום של כל הדברים שהם עובדים עליהם כרגע, והמחשה של מה ניתן יהיה לעשות אתם די בקרוב.
ובכל זאת, זה כנראה נכון להניח שאם מייקרוסופט היו שמים להם למטרה לפתח דרכי אינטראקציה יותר מוחשיות (tangible) אולי החזון שלהם היה נראה אחרת.
הנה חזון של ענק טכנולוגיה אחר, שעושה את סיבוב הדאווין הרגיל ברשתות החברתיות בימים אלה:
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=SegLUbBJDhA
נראה שנוקיה דווקא מפתחים לא מעט רעיונות דומים לאלה שהמאמר מדבר עליהם.
ולסיום, מחשבה חנונית להפליא- מבין כל סרטי המד"ב שהשפיעו על תפיסה של ממשק אדם-מכונה, נדמה לי שדווקא מלחמת הכוכבים הוא הכי פחות מוערך, אבל אתה לא חושב שהממשק של חרב האור של אבירי הג'דיי היא יצירת פאר של ממשק כזה? היא מתאימה כמו כפפה ליד ועושה מגוון פעולות החל מעריפת ראשים וכלה בניסור דלתות פלדה. אם רק היו מוסיפים לזה נגן מוזיקה וחשבון טוויטר… :)

מאת איל שחר:

אני זוכר גם הרצאה של מנכ"ל אריקסון שהייתי בה לפני שנה, והוא אומר שכשמתכננים שנה קדימה אנחנו מגזימים בציפיות, וכשמתכננים 10 שנים קדימה – אנחנו ממעיטים. ולכן גם הוא חושב לכיוון 5.

אני לא יודע לומר אם מיקרוסופט ניסו לחשוב 'ריאלי' או לדמיין את החזון המאד עתידי. יכול להיות שהם כיוונו למשהו שהצופים יוכלו לעכל.
אני זוכר את הפרסומות של סלקום שהראו מטייל על ההרים בנפאל משדר וידאו לחברה שלו בארץ, וזה נראה אז מדע בדיוני לגמרי.

סרטי החזון כמו זה של נוקיה נראים לא מציאותיים, וזה היופי שבעניין. לראות ששואפים באמת ל-NUI ומסירים מחסומים טכנולוגיים, כמה שאפשר.