רק לפני שבועיים ישבתי עם פולי, חבר טוב, וננזפתי על בורותי: "מה, לא שמעת על קרוקס?". היום נראה כאילו כמות האנשים המשתתפים בדיוני "האם מזיעים בהן בקיץ" משלש את כמות המודעים להקמת הקואליציה. וזו לא נעל חדשה בשטח, אגב.
איך הפך הצעצוע להייפ האופנתי כל כך מהר?

העיצוב

לפי היצרנים, נעלי קרוקס נועדו במקור למשיטי סירות:
נפתחו חורים בצדדים כדי שהחול יישטף דרכם.
הסוליות עוצבו נגד החלקה.
הנעל מיוצרת מחומר מוקצף, הצף על פני המים, כך שלא תאבד.

העיצוב הצורני הפונקציונלי, השואף לנוחות ולאוורור – זורק את זה אצלנו למקום בו נמצאים הכפכפים בערך.

ופתאום הצבעוניות הנועזת הזו נראית כל כך לא שייכת. כל כך בסטייל. פתאום קונים קרוקס שיתאימו לבגד. ובאמת שזה כיף ללכת עם נעל נטולת משקל, והיא גם נוחה למדי. אבל מה שיוצר את ההתעניינות והוירארליות של הנעל היא הנועזות הזו, ואולי אפילו הכיעור הזה.

המחיר

200 ש"ח לנעליים זה לא יקר במיוחד, אבל זה גם לא מחיר שרובנו שולפים מהארנק בלי לחשוב פעמיים. נראה לי שהחברה בקרוקס ידעו שהנעליים שלהן לא מתאימות במיוחד לחנויות נעליים. המחיר שלהן נראה לא מוצדק כשמעמידים אותן בהשוואה לכפכפים שלידן או לנעליים המעוצבות של מותגים אחרים.

ההחלטה היתה למתג את המוצר כך שייראה זול, למרות שהוא לא. ואיכשהוא זה הצליח. קטע. הנעליים נמכרות בארץ במחיר אחיד (פחות או יותר) של 199 ש"ח. ומוצאים אותן תלויות על עמדות זולות בחנויות מתנות, בלי קופסה או אפילו שקית ניילון. בערך כמו שקיות במבה בפיצוציה. עוברים, בוחרים צבע, משלמים ויוצאים. אפילו בקושי יש מה למדוד.

שם

מה שיפה בשם המותג הוא שהוא מודע לחוסר הבהירות לגבי מהות הנעליים. זה לא בדיוק כפכפים. זה לא סנדלים. רשמית זה סוג של נעלי עבודה אבל זו לא הסיבה שהרוב קונים אותן. אז מה זה? זה קרוקס. בלי כל העבר המפרך שעברה נייקי עד שהנעליים שלהן יקראו Nikies, מהיום הראשון מאדי הנעליים קוראים "Have you seen my Crocs?"