איך לגרום למשתמש המזדמן לא לעזוב אחרי כתבה אחת

נתוני הגלישה של ביקור סטנדרטי באתרי התוכן מתחילה ונגמרת בעמוד אחד – העמוד של פריט התוכן. האתגר שעליו מקדישים אתרים אלו את המאמצים שלהם הוא למשוך אותנו אל עמוד נוסף. הנה טריק ממשקי שעשוי לעזור.

12 מרץ 2013

בתכנון אתר תוכן בשיטה הקלאסית, אנחנו מקפידים על עמוד הבית, ומתכננים את הניווט דרך עמודי הקטגוריות עד לעמודי הקצה של פריטי התוכן. אבל כבר הרבה שנים המשתמשים לא מטיילים באתר לפי המסלול הזה.

אתרי התוכן יודעים מזמן למקד את מאמצי ה-SEO בעמודי הקטגוריה, והיום הרשתות החברתיות מובילות את הצרכנים ישירות אל פריטי התוכן. חשבו כמה פעמים הגעתם ישירות לעמוד סרט ביוטיוב. כמה פעמים הגעתם לכתבה בכלכליסט ומתי ביקרתם לאחרונה בעמוד הבית שלהם.

נתוני הגלישה של ביקור סטנדרטי באתרי התוכן מתחילה ונגמרת בעמוד אחד. אותו עמוד של פריט התוכן. האתגר שעליו מקדישים אתרים אלו את המאמצים שלהם הוא למשוך אותנו אל עמוד נוסף. יש כאלו שתוקעים קישורים לכתבות אחרות באמצע הכתבה, יש כאלו שמציעים לי מכל כיוון כתבות נוספות, יש כאלו שמציעים לי רק כתבה אחת גדולה או ע"י פופאפ שקופץ כשאני גולל למטה או גם וגם. יש סטארטאפים שעוסקים רק בהמלצות תוכן חכמות. הכל למטרה אחת: איך לגרום למשתמש המזדמן לא לעזוב אחרי כתבה אחת.

ויש גם טריקים פסיכו-ממשקיים.

לשמחת כולנו, ממשקי הטאבלטים (a.k.a iPad) הולידו שפת ממשק שמחלחלת למסכים גדולים יותר. הדוגמה האחרונה היא ממשק הפייסבוק החדש שמושק בימים אלו. חלק מהשפה מתבטא באפשרות לצרוך תוכן של אייטם בהצצה, בשכבה אחת מעל רשימת האייטמים. הקורא, לתפיסתו, נמצא בתוך מתחם רשימת האייטמים, וכשהוא מאבד עניין באייטם הפתוח – הוא סוגר אותו וסורק את הרשימה.

Google Chrome Extension

Google Chrome Extension

כשתגיעו לעמוד של תוסף כרום, כמו זה (מומלץ לג'ימייליסטים בלי קשר), זה ייראה כאילו התוסף הוא שכבה שנטענה מעל החנות המלאה. טכנית, למעשה, הפופאפ יכול להיות התוכן של העמוד, והחנות בשכבה התחתונה תיטען ברקע. אם תסגרו את ה"פופאפ" – תראו שכתובת האתר משתנה. זה פותר את ענייני ה-SEO, ומביא לצריכה נוספת. הרי הפעולה האינסטינקטיבית של המשתמש שאיבד עניין יכולה בקלות להיות לחיצה על ה-X. התוכן המבצבץ, כמו הניווט משמאל, או האיורים של Angry Birds למטה ו Bubbles למעלה, עדיין יכולים להביא אותי לצרוך משהו שלא לשמו באתי.

Master-Slave

גם זה דפוס ממשק שפרח עם הטאבלטים, ולו בגלל שמעצבי הממשקים החלו לחשוב על עימוד Landscape כמו שצריך. אנחנו מכירים את הממשק הזה מזמן בעיקר מ-Outlook, אבל זה לא נפוץ באתרי תוכן. לאחרונה צצו כמה אתרים שכן עושים את זה, כמו Hopflow ו-TheNextWeb:

Hopflow: Master-slave

מבחינת מבנה המידע, זה לא שונה מדף כתבה שמציע לי כתבות נוספות למטה או מימין, אך העימוד הזה עושה הבדל מהותי. במקום שהממשק יאמר "אתה בכתבה, אבל יש לנו עוד כתבות", הוא מנסה לומר "אתה בתוך רשימת כתבות, ואחת מהן פתוחה".

דוגמה מומצאת – אתר תוכן קלאסי

דמיינו שאתם נתקלים בכתבה מ-UX Magazine שחבר פירסם בפייסבוק. אתם לוחצים על הקישור ומגיעים לעמוד כזה (שוב אני אומר – זה לא עמוד שקיים במציאות):

כתבה בשכבה צפה

יש לכם את כל מה שצריך כדי לקרוא את הכתבה, וכל הגירויים לעבור לכתבות החדשות הנוספות באתר. ואם יש לכם מסך מאד רחב (מה שנכון לגבי המון משתמשים) – אפשר אפילו להציג את הכתבה במלואה לצד עמוד הבית המלא.

מי שמכיר קצת אתרי תוכן ישר חושב "ומה עם הפרסום"? הרי בעמוד כתבה יש לי מקום לשים עוד פרסומות בצד. יש לי תשובה ארוכה לזה, אבל הגרסה הקצרה אומרת: הארכנו את זמן השהייה באתר – עכשיו עם קצת יצירתיות אפשר לתרגם את זה להגדלה של חשיפת הפרסום וההכנסות.

נתקלתם במשהו כזה באתר תוכן? אשמח לשמוע.

 

תגובות

[…] הפוסט פורסם לראשונה בבלוג דיזיינר מול המכונה. […]