אני מוצא את עצמי ברגעים מסוימים דוגל בדיקטטורה בכל הקשור לשיתוף גולשים באתרי תוכן. לפני מספר חודשים, בשיחת סלון של גיקים בנושא, קיבלתי את הכינוי "סטאלין של הרשת". זה היה כשהנושא עלה לכותרות בעקבות הצעת החוק שדרשה הזדהות בטוקבקים.

נו, אל תסתכלו עלי ככה. אני יודע שזה נוגד את כל רוח הזמן, וזה בטח מתנגש עם הרוח שאני בעצמי מקדם. אבל באותם רגעים שאני רואה את ההוא שמשניא את לינוקס על כל הישראלים, או כשאני מתחיל לעקוב אחרי דיאלוגים ריקים בין מספרים, או כשמתחרה, או סתם מישהו מתוסכל, או שניהם, מחליט להגיב בבלוג שלי במלמול על העבודה שלי בלי כל קשר לתוכן הכתבה, אני מרגיש שהקונספט של השיתוף הקל והחופשי חוטא לאינטרסים. לאינטרס שלי כמפרסם תוכן. לאינטרס של כולנו כצרכני התוכן. ומותר לנו שיהיו לנו אינטרסים שהם לא לגמרי פוליטיקלי-קורקט.

Digg, אחד מהאתרים המצליחים באינטרנט בזכות העובדה שכל-כולו מבוסס על גולשים, משקיע המון מאמצים טכנולוגיים ופסיכולוגיים ויצירתיות מדהימה בנסיון להתמודד עם האנרכיה הפוטנציאלית על צלחת הפטרי שלו. ועדיין האתר סובל מתופעות שגורמות להטיית התוכן כמו קבוצות גולשים שקושרים קשר נגד קבוצות אחרות.

 

קווין רוז ב-Future Of Web Apps: אלו החיים

בכנס The Future of Web Apps שנערך בלונדון, אורח מהקהל שאל את המייסד, קווין רוז, איך הם מתמודדים עם אותם "פיות-טבעת" (תרגום ישיר).
רוז הצנוע הצליח לתמצת בשתי מילים את הגישה המתאימה לכל הכאוס הזה: "That's Life".

ההרצאה המלאה של קווין (MP3).
המצגת מאותה הרצאה, בה נראים גם גרפים פסיכודליים של ניתוח התנהגות גולשים (PDF)