אחי, איפה אתה?

10 יוני 2007
Untitled-1מכירים את "זה שאתה פראנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך" (וודי אלן)? אז אני פראנואיד שאהיד. אני נכנע ללחצי החברה וקורא לכולם לרדוף אחריי. אין פרטיות. נגמר. הנה אני פה… הנה אני שם.

כשאני תוהה על מגמות התקשורת החברתית בעולם המודרני (נכון שהמילה "מודרני" נשמעת הכי פחות מודרנית?), אני מרגיש כל הזמן שזה מאבד שליטה ופרופורציות. שהאפשרויות שמערכות התקשורת מקנות לנו כובלות אותנו לאט לאט לעולם של מחויבות, לעולם של שקיפות עכורה. לפני שמישהו שולח לפה ניידת כדי שיטפלו בי או ש"יטפלו" בי, הנה כמה תסריטים שימחישו על מה אני מדבר :

איל נכנס כעת

אחרי החדשות אני ניגש למחשב לכתוב עוד פרק בפרוייקט שלי. לא משהו גדול. מתרגם את התנ"ך לשפת ה-ב'. תנועת עכבר אחת מעיפה את הסקרינסייבר, וכ-20 איש מקבלים הודעה מצפצפת בפינת המסך: "איל נכנס כעת". או בתרגום בין השורות: "איל עכשיו ליד המחשב. הוא לא עסוק כנראה. הוא בבית, והוא זמין".
5 שניות לוקח להודעת המסנג'ר של שוקי להגיע. "מה קורה אחי? בוא נסגור את עניין האופנוע". שיט. מה, אני אתעלם? תוך חצי שעה סגרנו את עניין האופנוע.
אני בא לחזור לעקידת יצחק (או בשמו החדש "עבקיבידבת יביצחבק"), ומגלה מייל מאמנון, מנהל החשבונות שלי במשרד. "מזל שאתה פה. אני חייב להוציא את ההסכם היום. תעבור על זה ותראה אם יש לך הערות".
תוך כדי שאני עובר על המסמך ומקלל, עוד הודעה מגיעה במסנג'ר. הבוסית, מיקה, מסננת "אמרת שאתה יוצא מוקדם כי אתה הולך לחתונה, לא?…"

הנני כאן

הזמן – אי שם בעתיד, שנת 2008. האירוע – יומולדת 4 לבן שלי. פתאום אני בוחן את מצבו, ומגלה משהו חסר – אין לו אף גאדג'ט! בשר מבשרי! כדי להשלים את הילד, הלכתי וקניתי מכשיר כזה בערך. מה, לכולם כבר יש. זה מגניב לאללה: בשנייה שאני דואג לשלומו של האוצר הקטן, אני פותח את האתר ורואה על גבי מפה בדיוק איפה הוא נמצא. וגם איפה הוא היה בכל רגע בשבוע האחרון. ובעולם המטורף של היום, תאמינו לי – שווה כל אגורה. כל כך שווה, שגם קניתי אחד לי, אחד לאשתי, ועוד אחד קטן לקולר של הכלבה.
בהכנות למסיבת ההפתעה של אשתי, חצי שנה יותר מאוחר, מצאתי את עצמי שוכר את שירותיו של נער שיתנייד עם המקלט שלי בידו לפי מסלול יומיומי טיפוסי שלי, וישאיר שובל מזויף שלי על המפה.

חברים 2.0

MyBlogLog

אמיר, היזם של חברת סופר-שמופר, רצה להיפגש איתי לקבל הצעת מחיר. יום לפני הפגישה בינינו, אני מטייל באתר הרשת החברתית The Marker Cafe, ובעמוד "אנשים שביקרו בעמוד שלך" אני מוצא את אמיר. קטע. ממשיך לכיוון הבלוג שלי, ומוצא את האייקון של אמיר בווידג'ט של MyBlogLog, שגם הוא מדווח לי מי ביקר באתר שלי.
למחרת, הפגישה מתחילה בדיון בנושא המחיר, ובשאלה עד כמה אני מקצועי מספיק כדי לקחת מחיר כל כך יקר. אמיר משחק את המשחק ומנסה להראות שהוא לא מתרגש ולא מכיר אותי בכלל. כשאני מדבר על הבלוג שלי הוא אומר "לא מכיר". מביך. MyBlogLog משאיר אחריו סימני עקיבות והוא אפילו לא יודע.

אז למה להיכנע? כי כל נורמה מפעילה לחץ להשתייכות מטבעה.
זה נכון שכמעט כל מערכת "אח גדול" שכזו מאפשרת לא להשתתף במשחק. נכון שאני יכול להגדיר במסנג'ר שאני איראה כאילו אני לא נמצא, אבל אראה את האחרים. אבל אם ככה נתנהג איזה תוקף יהיה לכל השירות הזה מלכתחילה. ונכון שאני יכול להגדיר שאני לא רוצה שיראו איפה אני דרך עין הלוויין הגדולה, אבל אני כנראה אצטרך להצדיק את זה אח"כ.
אבל הנה, במהדורת סוף השבוע של ידיעות אחרונות כתבה מעוררת השראה על מחרימי הסלולר, שלא נכנעים לנורמה. לא מסכימים לחיות בלחץ הזמינות, גם אם ירימו גבה לעברם.
באופן אישי, עם כל ההתנגדות שלי, אני משתדל להיכנע להכל, ממש משתדל. ורק כדי להרגיש מה הקטע. להבין למה עושים את זה.
כנראה יום אחד אני אשלם איזשהו מחיר.

תגובות

מאת חנן כהן:

אף פעם לא היה לי
ולא נראה לי שיהיה

מנפלאות האי-סינכרוניות.

מאת presto:

פארנויה זמנית
אני ממש לא חושב שזו פארנויה, בשנים האחרונות המודל ברשת נהיה "שירות תמורת פרטיות", בעיני זה מודל מסוכן.
פעם (לפני מליון שנה) כשהתחילה מתקפת הסלולרים סבלתי מהעובדה שעכשיו אני תמיד זמין, כעת המצב הוא הרבה יותר גרוע, לא רק שאני זמין כולם גם יודעים איפה אני נמצא ואם יום אחד המידע של גוגל ידלוף, כולם גם ידעו מה חיפשתי ועל מה דיברתי במייל וכו'

ככה שאני משתדל (ככל האפשר) לשמור על אנונימיות מסוימת ולא להכנע לגמרי לאובדן הפרטיות ברשת

מאת לילה:

הלילה הקצר ביותר- אפרופו פארנויה
זה לא ממש קשור (סליחה)
אבל פתאום נזכרתי שלפני איזה 20 שנה, היה נהוג ל"חגוג" בסינמטק לילה שלם של סרטם קצרים, תחת הכותרת הלילה הקצר ביותר, שזה גם הלילה.
ולמה אני מנג'סת עם זה?
כי הסרט היחיד שאני זוכרת מאז הוא סרט שנקרא נאראפויה (לא טעות הקלדה)
על מישהו שיש לו הפרעת פאראנויה הפוכה, הוא כל הזמן עוקב אחרי אחרים, ולא מצליח להפסיק.
מעניין איך זה היום עם כל הטכנולןגיה שמאפשרת סתם ככה לעקוב אחריך!!!!

בשביל הכיף, או בגלל הפרעה נפשית.

לילה טוב (וקצר)