סכנת האינטגרציה

14 יוני 2007

אני משתמש של BlueDot. וריאציה של del.icio.us עם כמה תכונות שגרמו לי לעבור אליהם.
כבר כמה שעות שהאתר מציג הודעת Oops. אין אפשרות לשלוף קישור מהמועדפים שלי. אין אפשרות לשמור קישור חדש. אני עומד עם עמוד מעניין פתוח מול העיניים, ומחפש איפה אפשר לשמור את זה בלי שאשכח את זה שם אח"כ.
מבעד לתסכול, זה מעורר מחשבה: כשמחליטים על אינטגרציה – עד כמה אני סומך על השותף?
לפני כשבועיים Del.icio.us דיווחו על שיתוף פעולה עם Adobe. משתמשי Adobe Illustrator יכולים לראות קישורים שמשתמשים שמרו ב-Del.icio.ius כטיפים לשימוש בתוכנה. רעיון יצירתי ואינטגרציה ממקסמת יכולות.
אבל מה יקרה כאשר Del.icio.us יחוו נפילת שרתים אגרסיבית? או מה יקרה אם בעוד שנתיים מישהו ב-Del.icio.us יחליט לשנות את מבנה ה-API וישכח לספר ל-Adobe? בווום – תקלה בתוכנת Illustrator.
אני לא מניח ולא מאחל ל-Del.icio.us שזה יקרה להם, אבל זה קורה לגדולים ביותר. גם Google איבדו תיבות דוא"ל שלמות בגלל תקלה, ולפני כמה ימים קרסה להם מערכת Google Reader.
ויותר מכך – גופים גדולים כמו Amazon מבצעים אינטגרציה עם גופים צעירים ולא מוכחים כמו Twitter. זו ספציפית אמנם אינה דוגמה לאינטגרציה שטומנת בחובה סיכון, אבל היא מייצגת נכונות למהלכים גדולים יותר, מסוכנים יותר.
התופעה בולטת בעיקר בבלוגים. מערכות הבלוגים מאפשרות לעורך לשלב כל מיני שורות קוד ו-Widgets להעשרת הבלוג שלו. אם זה מונה של FeedBurner שמציג כמה נרשמו לאתר, או אם זה הבועית של Snap שמוצמדת לקישורים כדי להציג תצוגה מקדימה של אתר היעד. כל שורת קוד כזו היא בעצם תלות בשירות ממנו מגיע המידע. עד כדי כך תלות, שלשירות יש את הכוח להפיל לך את כל הבלוג. ובואו נזכור שבלוגים זה כבר מזמן לא יומן אישי. יש בלוגים מאד פופולרים שמפרנסים אנשים רבים, ונפילה שלהם היא רבת משמעות.
וכמה אירוני, גם הפוסט הזה עלה בעיכוב של כמה שעות בשל קריסה של מערכת הניהול של "רשימות"…

תגובות

מאת משה פנצר:

הברירה הטבעית
איל,
כשמדברים על אינטגרציה במרחב של אפליקציות האינטרנט, ראוי לבחון מספר מגמות שונות:
1. רצון של גופים להיות יותר "סקסיים" ומלהיבים – מי שייתן ראשון שירות מגניב יזכה ביותר לקוחות, וכמובן יותר הכנסות. מכאן הריצה אחרי שיתופי פעולה עם אתרים צעירים וחובבניים היא מתבקשת על ידי אתרים "מזדקנים" (דהיינו כאלו שלא הוסיפו פיצ'ר חדש במהלך שבוע).
2. כתיבת API ללא הבנה אמיתית בתחום. יש כללים איך לכתוב API שייתמכו לאורך זמן ולא כולם מכבדים כללים אלו. בחלק מהאפליקציות אין משאבים ייעודיים לנושא, מה שגורם לאינטגרציה להיות שברירית מאוד
3. כתיבת כמות API גדולה מיכולת התמיכה של החברה המספקת
4. יכולת האינטרנט לתת במה/יכולת הפצה לחברות קטנות עם אפליקציות מגניבות שתוכנתו על ידי 3-4 תוכניתנים (במקרה הטוב) שלא כולם תוכניתני על. גם אם האפליקציות לא טובות, אנחנו לא רוצים לסגור את יסוד החופש של האינטרנט, מה שמחייב אותנו לקבל קוד בינוני עם הצהרת Beta.

בכל מקרה נראה לי שחוקי הברירה הטבעית יינצחו – חברות שייפשלו או שהקוד שלהן לא יעמוד בכללי שימור מקובלים יפסידו משתמשים. לאורך זמן ישרדו רק אלו שיציגו רמה גבוהה ושלא יתפתו לתוספות "מגניבות" ומסוכנות.
אבל… בסופו של דבר זה אינטרנט (כלכלה חדשה…) ולאינטרנט חוקים משלו.