מי שיתקשר אליי לסלולרי ישמע בקשה מתחננת – שלחו לי SMS. לא סובל את המענה הקולי. ואני לא הראשון ולא האחרון שמבקש את זה.

השימוש במענה הקולי איטי ומעצבן כמו להמתין לזקנה עם הליכון שתעבור את הכביש כשאתה מאחר לשדה התעופה. אין דבר יותר מתסכל מלשמוע את כל התסריט הבא: "יש לך.. שתי… הודעות חדשות……… להאזנה לחץ 1…. להאזנה רציפה לחץ 11…… מאת…. אפס… חמש… שלוש… שמונה…. אחת…. שש….. תשע…. אפס…. שש….. שלוש………… התקבלה… בשעה… שלוש….. ארבעים…. ו…. תשע", ובסופו של הסיוט לשמוע שהמתקשר החליט לנתק בלי להשאיר הודעה.

וכל התסכול בגלל החלטה שגויה יחידה:
סדר עדיפויות.

כשהמציאו את המענה הקולי זה היה עוד לפני שהיה טלפון סלולרי בכל כיס. אבל המוצר מעולם לא עבר התאמה לעובדה שמדובר במכשיר נייד.

הרי אם מישהו השאיר לי הודעה, זה כנראה באחד המקרים הבאים: (1) סיננתי את המתקשר (2) לא יכלתי להתפנות לשיחה (3) השארתי את הטלפון בחדר אחר לזמן קצר (4) שכחתי אותו על רוטט בתיק.
נדיר מאד שמישהו מתרחק מהטלפון למשך זמן ארוך.
אז מסקנה מס' 1: זמן קבלת ההודעה אינו רלוונטי.

לגבי מקור השיחה – אם באמת לא סיננתי, ואם הטלפון שלי לא מציג לי גם ממי השיחה שלא נענתה, אז יש טעם בהצגת המתקשר. אבל אני חייב להודות שאפילו אם היו מקריאים לי את מספר הטלפון של אחי – לא הייתי מזהה. אני יכול לספור על כף יד אחת, או אחת וחצי, את כל האנשים שאני יודע לזהות את מספר הסלולר שלהם.
ומעל כל זה – אני לא זוכר מתי קיבלתי הודעה ממישהו לא מוכר שלא הציג את עצמו בתחילת ההודעה.
אז מסקנה מס' 2: גם מספר הטלפון של המתקשר אינו רלוונטי.

ומה אני מציע בעצם? לשנות את סדר הדברים. תנו לי קודם לשמוע את ההודעה, ראבק.
אח"כ, בלחיצה על 8, או על כל מקש אחר שתרצו, אני אוכל לברר ממתי ההודעה הזו.