הסיפור על יחיאל ושולה, ופייסבוק שהשתלט
יחיאל ושולה, זוג צעיר וחמוד שהתחתנו לפני כשבוע, עוברים בקרוב לדירה חדשה שמצאו בחולון. רק אתמול הם חזרו מירח הדבש באיטליה, שהסתיים מוקדם מהמתוכנן בגלל ששולה שברה את הרגל.
שולה יושבת עכשיו בבית, מגובסת עד הצלוליטיס, ומעבירה את זמנה בחיפוש רהיטים לדירה החדשה באינטרנט. בכניסה לאתר של איקאה מופיעה מודעת פרסומת: "האיטלקית שלך חלשה? איטלקית למתחילים במרכז לשפות בת-ים". מדליק – שולה לוחצת ונרשמת.
אחרי ששולה מיצתה את הקטלוג של איקאה, היא עוברת לראות באינטרנט את הפרק האחרון של סרוגים, אותו פספסה בגלל ירח הדבש המקוצר. בצמוד לנגן הוידאו מופיעה מודעה "משכנתא לזוגות צעירים לא ריבית וללא ערבים". בדיוק הבוקר יחיאל אמר לה שצריך להתחיל לבדוק את הנושא. שולה מחליטה לעבור לפורום משכנתא, שם הבאנר בראש העמוד אומר: "רהיטים בזול זה לא רק איקאה – בואי אלינו וקבלי גם איכות".
הסיפור הזה אמנם בדוי, אך לא מופרך.
מאז שפייסבוק שחררו את כפתורי ה-LIKE לא מזמן, וכולם עטו עליהם כמו ישראלים בארוחת בוקר במלון, כבר נאמר לא פעם שזהו צעד שמתחיל תהליך בו כל האינטרנט יהפוך לפייסבוק אחד גדול. מה שפחות מדברים עליו הוא על חשיפת הפרטיות הכרוכה במהלך. (פייסבוק? חשיפת פרטיות?! לאאאא….).
כבר היום, כשאתה מבקר באתר שהטמיע כפתור לייק, כל כניסה שלך לעמוד באתר שולחת לפייסבוק קריאה "איציק נכנס לאתר יד2 – האם הוא כבר עשה כאן לייק? האם חברים שלו עשו?" – ולפי התשובות מעוצב כפתור הלייק במיוחד לך (אתה איציק, אם לא הבנת).
אז איך התרחש כל הקסם בסיפור של שולה? כך: (תסריט עתידי, כן?)
- פייסבוק מציעה לכל משתמש לפרסם מודעה ולקבוע לאיזה קהל היא תופיע. כבר היום זה קיים, אך הפעם פייסבוק גם תציג את המודעות ברחבי האינטרנט, ע"י קוד הטמעה שהיא תציע לבעלי אתרים, בדיוק כפי שגוגל עושה.
בנוסף, פייסבוק יאפשרו לקבוע את קהל היעד למודעות על פי מאפיינים מורכבים יותר מאשר חתך דמוגרפי. - איקאה הטמיעו אצלם שטח פרסום פייסבוקי.
- מפרסם המודעה של החוג לאיטלקית, קבע שהמודעה תוצג לתושבי חולון/בת-ים/ראשל"צ, אשר הזכירו בסטטוס שלהם את הצירוף "טיול" ו"איטליה" בחודשיים האחרונים.
- עצם הביקור של שולה באתר איקאה – נרשם בפייסבוק. זה נעשה בזכות המודעה שהוטמעה שם, אבל מספיק שהיה שם לייק קטן – ופייסבוק היו יודעים על הביקור. כך הופיעה המודעה המתאימה בפורום.
- ההצעה למשכנתא מהסרטים שהופיעה ליד הפרק של סרוגים, הופנתה לשולה בעקבות שינוי מצב היחסים שלה ל"נשואה". כך קבע מפרסם המודעה.
מודאגים כבר?
Wow! That's really heavy – but you're right. It's not far from reality. This is exactly what we should be expecting. Not only that – the Google version of the ads which is less intrusive was scary a few years ago, and now we take it for granted that it knows what's in our emails in order to send us targeted ads. When you say it like that – it is still scary.
But the bottom line is that it's not just good targeted Marketing – it's the best targeted Marketing – almost perfect. When I saw "the furniture is not only at IKEA – I thought – pshhhh, lo ra!
Then I thought – wow, how intrusive. I don't know – I guess we'll see how it feels when it comes around – like, next month
Itamar
פרסום מטורגט ברחבי האינטרנט זה חלום רטוב של התעשייה כבר כמעט עשור. אין ספק שזה יעיל למפרסם ולמשתמש. ואנחנו מניחים שהכל יהיה בסדר, ושפייסבוק ישמרו על הנתונים שלנו היטב, ושהרגולטורים יקבעו לפייסבוק את הגבולות, והכל יהיה סבבי בבי.
ואז נזכרים בפרצות האבטחה שחשפו את פרטיהם של גוגליסטים, או בבאזז שגרם למשתמשים לפזר מידע אישי סתם כי לא הבינו את הממשק, או בתמונות שך הרכב שלנו שפורסמו במפות גוגל, או בבתים והפרצופים שלנו ששולבו ב-Google Street View ולא יוסרו גם אם נתבע http://www.google.com/search?q=google+street+view+sued
מסקנה? סגרו את הפייסבוק!
אתם רוצים חברים? כנסו לאוטו ולכו לבקר אותם!
אני מצאתי פתרון פשוט. מחקתי את הקוקיות של הפייסבוק מהפיירפוקס, ואני גולשת בפייסבוק בדפדפן אחר שמיועד רק לו. לא גולשת איתו בשום אתר.
i agree,
the buzz is against FB now…
Jason just send in his newsletter a killer review about FB, and how they play their cards wrong…
Its hard to grow so big and succeed within it.
מודאג? ממש לא!
הנה, שולה, בגלישה קצרה, קיבלה 3 פרסומות שהתאימו לה. לא "הגדל את הזין שלך מיד ועכשיו!" או "מתגרשים? בואו ושמרו על זכויותיכם!", אלא רהיטים (שצריך לקראת הבית החדש), קורס לאיטלקית (שהיה יכול לעזור בירח הדבש) ומשכנתה (ש, וואלה, צריך). נשמע כמו רעיון טוב.
אני עם אהרל'ה. שולה החליטה לחלוק עם שאר העולם שהיא הייתה באיטליה ופייסבוק מראים לה פרסומות בהתאם, מה הבעיה?
אהרל'ה, יונתן – זו גישה נאיבית משהו.
האם כולם באמת יודעים מתי הם משתפים עם כולם ומתי עם כל העולם? הרי פייסבוק קובעים את הכללים האלו, והם משתנים כל הזמן (http://mattmckeon.com/facebook-privacy/).
דבר נוסף, ויותר חשוב – אני מתאר כאן תסריט לפיו פייסבוק צוברים מידע על פעולות פסיביות. האם זה שאני מבקר באתר העוסק בבעיות במערכת העיכול נותן להם לגיטימציה לשמור את זה כדי להציע לי מודעות לקרבוסילן?
אם קיבלת פרסומות לקרבוסילן כי יש לך בעיות במערכת העיכול, הרי שהרווחת, ואם אין לך בעיות- אז לא הפסדת.
הקרב על הפרטיות המלאה ברשת כבר נכשל. הקרב עכשיו צריך להיות למען שימושים לגיטימיים ולא בלתי-אתיים. פרסומות ממוקדות הן בהחלט לא בלתי-אתיות.
שלום,
פוסט חשוב ומעורר.
שמעתי שיש אפשרות לבטל את האופציה של LIKE וזיהוי באתרים איפה שהו בהגדרות של פייבוק. תוכלו לעזור לי למצוא איך? (אבדתי במבוך ההגדרות)
אני עם אהרל"ה פה.
אני אמנם לא אוהבת הרבה מהשינויים האחרונים בפייסבוק, אבל את זה הם דווקא עושים בצורה מוצלחת: להתאים לך פרסומת שרלוונטיות ואין מפרסם שלא רוצה להגיע לשם. גם לי מבחינת משתמש זה לא מפריע כל עוד המידע עלי לא יוצא מכלל שליטה ולא מתמסחר. ופה אולי זה אחד הדברים שקצת יותר מלחיצים: האם אנחנו מכירים את פייסבוק מספיק כדי לסמוך עליהם עם התהליך הזה? אין לי תשובה אבל איך שזה נראה כרגע, אין להם מקום לטעויות.
בפועל היום, וזה אולי ידהים אתכם, אני כן מסתכלת על הפרסומות בעמודה הימנית בפייסבוק, וכן מעניין אותי לדעת עד כמה הן קולעות לטעם שלי. כמובן שאני גם משתתפת פעילה ומה שלא מוצא חן בעיני, מפולטר החוצה על יד הלייק או דיסלייק (סוג של). במקרה שלי, פייסבוק כבר מזמן קלטו את אהבתי לכלבים ומציעים לי כל מה שקשור לזה. כמובן שאני לוחצת – כי זה פשוט מעניין אותי. ובכל מקרה אתה האדם היחיד שבעצם רואה את מה שאתה מקבל. אז אני לא יודעת כמה זה מטריד אותך איל שפייסבוק יודעים שיש לך בעית גזים (אני משעשעת את עצמי כאן), אבל אם הם פותרים לך אותה, אני חושבת שהרווחת פה. ואם הם טעו בהקשר הזה, אתה תמיד יכול לסמן שהפרסומת לא רלוונטית עבורך וזה אמור להשתנות (כך בכל אופן זה קורה בפייסבוק).
1. ארל'ה צדק. (סתם זה הכי מתבקש)
2. אם יורשה לי להביע דעה בין גאוני הרשת כאן, אני רק רוצה להזכיר שאחד הדברים הכי טובים בפייסבוק – ולדעתי אחד הגורמים השקטים והגדולים להצלחה שלו – הוא שהנוכחות של הפרסומות חלשה. פייסבוק הוא סוג של גלגל"צ אינטרנטי. הוא מכיל רק דברים פופולארים שמתאימים לכולם (בהכללה) ואין בו פרסומות שדופקות את החוויה. הציבור תמיד הולך אחרי המקום בלי הפרסומות ואם הם לא יזהרו שם בפייסבוק זה גם יפיל אותם בסוף (אולי)
why should I care that Ikea knows what furniture I like if all that happens is that I get a better service, user experience and discounts?
I think what facebook is doing will take the web to the next level. We are all "afraid" now, but in a few months we will get used to that and than we will start to see the real benefits coming from targeting and connecting all the data points together.
I actually just wrote about the same subject this morning:
http://shaharnechmad.com/303/privacy-sucks-deal-with-it/
ניתוח מצויין של העתיד לקרות.
אני חושבת שקונטקסטואליות בפרסום היא הכרח, ואם אפשר לחבר את הקונטקסט לא רק לתוכן שאתה קורא, אלא גם למידע עליך – יותר טוב.
גוגל כבר מזמן מנסים לעשות את זה, אבל לגוגל אין כל כך הרבה פרטים עלינו כמו פייסבוק.
אם פייסבוק יצליחו ליישם, ואם אף אחד לא יחסום אותם בטענה של הפרת פרטיות (שייתכן והיא נכונה) – זה יהיה מודל פרסום מנצח, שיכול לנצח גם את גוגל.
כמובן שהם צריכים עוד כמה מאות שנות תכנות על מנת להגיע לכלי משוכלל כמו של גוגל למפרסמים, אבל את זה יסדר קצת כסף, שבטוח ימצא לו מקור.
אייל – פרסום ממוקד באינטרנט קיים כבר תקופה (יחסית) ארוכה. זה נקרא Re-Targeting וזו טכנולוגיה ש"מתייגת" אותך כשאתר רואה ו/או מקליק על פרסומות.
גוגל אדסנס עושים את אותו הדבר – אבל פייסבוק הולכים לקחת את זה לרמה הבאה… הם לא רק יודעים מי אתה דמוגרפית – הם ממש יודעים מי אתה!
אני לא אדם קנאי לפרטיות שלי, אבל אני כן מודאג לפעמים. התרבות הפתוחה הקיימת היום לא משאירה לנו מקום לעצור ולחשוב על התסריטים הסוטים מהמהלך התקין.
המקום בו הרגשתי את זה הכי טוב הוא כשקלטתי שכל תמונות המשפחה שלי מפיקאסה (הפרטי) הופיעו בבאזז (הציבורי), וזה רץ ככה כבר כמה זמן עד שמישהו סיפר לי.
יש דיעה רווחת (שחר, סקובל, אהרלה…) האומרת "מה שאני שם באינטרנט – אין לי בעיה שיופיע לכולם. אין פרטיות". אבל המידע שאני מנדב לרשת מתחלק לכמה מעגלים. המעגל האינטימי ביותר הוא הפעולות שאני עושה בלי לדעת שאני מדווח (ולרוב אסור לשמור את הנתונים האלו על שמי), דרך מידע שאני משתף עם אנשים קרובים (שיחות פרטיות), ועד לטוויטים ציבוריים. הגבול בין המעגלים האלו לא ברור, וזו הסכנה. כשמידע עובר ממעגל קטן למעגל גדול יותר – זו פגיעה בפרטיות, והיא יכולה להיות הרסנית.
פוסט מעורר מחשבה. תודה!
הבה נביט בנושא מכיוון אחר; המודעה של איקיאה ושל המתחרה דווקא תעזור למיה למצוא את חפצה במחיר היעד. מה רע בפרסום? איך בדיוק יממנו פייסבוק וגוגל את השרות שאנחנו מקבלים? ומה כל כך מפריעה לכם המודעה בצד? לא רוצים, אל תקליקו… והפרטיות? אז מה אם ידעו שטסתי לטימבוקטו?
דבר ראשון אני חייב לציין שמאוד אהבתי את הפוסט וגם שיתפתי למאות מרשימות התפוצה שלי.
אני מאוד מאמין במשפט הבא "מה שמתגלה היום, זה כבר ההיסטוריה עבור מה שמתכננים לנו בעתיד…" אריק שמידט (גוגל) כבר אמר וציין פעם, אם אתה לא רוצה שאנשים ידעו מה אתה עושה, אולי כדאי שלא תעשה את זה.." זה היה כבר פעם… היום מארק צוקרברג, הגורו התורן של האנושות כולה (500 מליון חשבונות ופרטי משתמשים המעודכנים ומאכילים עצמם במידע על בסיס יומי נמצאים בידיו), מארק צוטט אומר שכבר לא תהיה פרטיות לאף אחד.. פשוט לא לעלות על הרשת. אנחנו נחשפים, אנחנו פתוחים לכולם, היום כל מי שרוצה להכיר אותי דבר ראשון הולך לראות את תמונות אחייני ואחיינותי המדהימים בפייסבוק, לראות אם אני שווה משהו.
אני יכול להעיד שאני מאוד נהנה גם עסקית מהמהלכים, מצודד ומודה, וגם שותף מלא לכל חשיפה מלאה שבאה עם רשתות חברתיות (בתנאי שהיא אמיתית ואינה שלילית
) מדוע אני נהנה ? מכיוון שבתור מרצה, מספר ההרצאות שגופים מזמינים ומבקשים לשמוע אותי הוכפל, אם לא שולש ! וזאת מפני שאני דואג לעדכן על פעיליותיי.
זוכרים את מה שכתבתי ? מה שהיום זה כבר היסטוריה של מה שמתוכנן בעתיד ? הנה סיפור קצר על חשיפה מקוונת של פעם:
לפני הרבה שנים (עוד הרבה לפניי פייסבוק), ישבתי בארוחת ערב עם חבר, דיג'יי, שהודיע במתכוון שהוא חושף עצמו לאינטרנט, מבטל ת'פרטיות, מעלה שירים שיצר לנאפסטר "בחינם", כל זאת כאשר הוא כבר היה די'גיי ממוצע פה בארץ בין מאות דיג'יים, ואפילו מכר דיסקים וזומן להופעות בתשלום. החשיפה המקוונת שהוא קיבל, כל ה"לייקים" הבינלאומיים הווירטואלים שבוצעו עליו ועל יצירותיו… קידמו אותו להיות אחד הדיגיים המובילים בעולם כיום.
חוסר הפרטיות של היום, זה חוסר הפרטיות של פעם רק באופן קשה וחודרני יותר, תחשבו מה יהיה איתנו עוד כמה שנים… בהצלחה.
איזה סיפור מורכב לרעיון פשוט.
מה קשור הגבס?
נדמה לי שלפולנים הרבה יותר קל להסתגל למצב החדש הזה, אנחנו גם ככה חיים את היומיום שלנו לפי הכלל "כל דבר שאמרת/עשית ידוע לשמונים בני המשפחה שסבתא שלך מדברת איתך ולארבעת אלפים שמונה מאות האנשים שהם מתקשרים איתם".
נו? ומה הבעיה ? זה יופי.
ובשלב הבא שהקהל יתבגר הוא יפסיק לאשר 4000 חברים כי זה דבילי.
ואם "שולה" קיבלה פרסום למשכנתא שמתאימה לה וקורס לאיטלקית בשכונה זה גם יופי.
בקיצור ?…. לא מבין את הפחד.
רגע, למה אין כאן כפתור like? או כזה share?? זו דרך קיצור מאוד נוחה ובכלל לא מפריע לי שפייסבוק, ואפילו איקיאה, ידעו שאהבתי את הפוסט הזה.
מי יודע באיזה אתר ביקרתי – זה קיים מימי הקוקיס, סליחה. פייסבוק לא המציאו את זה. הם אולי הוסיפו למרק הזה תבלינים ואולי הסמיכו את התבשיל, אבל בסך הכל כולם הולכים לאותו הכיוון, והכיוון הזה, אגב, מוכתב על ידי המפרסמים שרוצים להגיע ליעד הנכון.
אם אני לא רוצה שפייסבוק יציעו לי הצעות מוכוונות אני מדללת את הפרופיל שלי עד לאפס מידע. אם אני מעדיפה שיציעו לי דברים רלוונטים על פני הלא רלוונטים – אני מוסיפה מה שרלוונטי לנוכחותי בפייסבוק (שרובה, אגב, קשורה לעבודה, אז זה דווקא יכול להיות מעניין).
כן יש בעיה בכך שאפילו פלאש (אדובי, הידעתם??) שומרים אצלהם הסטוריה של האתרים בהם ביקרתם! גיליתי את זה ממש לאחרונה והזדעזעתי כי שם ממש מסובך להגיע למחיקה של הנתונים הפרטיים האלה. והנכון הוא שצריך לעשות את המחיקה הזאת ידנית – כי אין אפשרות למנוע רישום ההסטוריה הזאת.
…
גם אני פה בדעה של אהרל'ה, ועוד מסיבה טכנית: אם כל האתרים שציינת בדוגמא סומכים על פייסבוק שישמור עבורם את הפרטים שלי – הרבה יותר קל לי לשלוט על הפצת המידע הזה. אין יותר כתובות דוא"ל שיצאו משימוש כי איזשהו שנרשמתי אליו נסגר ומכר את המאגר שלו לספאמר, אין צורך לשתף מחדש באותם נתונים שגם ככה האתר לא באמת צריך וכו'.
הרי את הסינרגיה הזו של המידע שלך רובנו מחפשים שאנחנו קונים גאג'טים (ובעיקר סלולאריים) – אז איפה הבעיה?
ד"א: לדעתי האישית השיתוף בעולם המקוון הוא רק ההתחלה. לדעתי זה עניין של זמן עד שהפייסבוק ייצא לעולם האמיתי ויאפשר לך לעשות LIKE למותג שראית בקניון כי ככה תצטרף למועדון החברים, תשלח סטטוסים מחדר הכושר כי חברת הביטוח תוריד לך את הפרמיה וכו'. הקרדיט לרעיון בא מהרצאה ב-TED.
תראו,
הפוסט ממש בסדר גמור…
אבל, יש לי שאלה:
זה נגד פייסבוק, אז למה יש פה את כפתור ה-share?
תודה,
pompa!