מתי מבינים שזה כבר לא יימצא?

20 אפריל 2008

Lost Iphoneאני לא יודע. זה נפל לי במסעדה? אני זוכר ששם ביצעתי שיחה. אולי בדרך לאוטו, כשהשתוללתי עם אור? אולי בכלל הנחתי את זה איפשהו בבית? כל כך מתאים לי למצוא אותו בסוף בארון כלי העבודה או משהו כזה. הבאסה שנגמרה הסוללה כנראה, ואין סיכוי שיענו לי. גם אין סיכוי לשמוע אותו מצלצל בין הג'בקה לסט המברגים.

אני כבר לא יודע מה יותר גרוע. לאבד אייפון אופנתי ומאאאניב? לדעת שמישהו מחזיק את הגישה למאגרי המידע האישי שלך ויכול להתחזות אליך ברשת ובהודעות טקסט? להחמיץ שיחות והודעות טקסט שמבחינת הנמענים הגיעו אליך (כנראה 80% חג-שמחים)?

הפסקת טיפ: אם יש עליך טלפון מצ'וכלל, גישה אמיתית לאינטרנט, מיילים וכו' – לנעול. למכשירים החכמים יש אפשרות להגדיר נעילה של המכשיר בסיסמה לאחר חוסר פעילות במשך מסויים. זה קצת מעיק יומיום, אבל זו נחמה טובה לדעת שהפאראנויה שעלתה לי לפני כחודש הסירה לי דאגה אחת עכשיו. בתקווה שלא אפול לידיים של האקר מאד מתוחכם – המידע שלי כנראה מוגן.

הפסקת טיפ 2: תן למוצא דרך להגיע אליך. מוצא נמרץ ידע למצוא אותנו דרך אנשי הקשר. מוצא עצלן אם כי ישר צריך דרך קלה לדעת איך להגיע אלינו. כיוון שיישמתי את טיפ 1, אני לא נרדם מהמחשבה שמישהו מצא את הטלפון, מאד התכוון למצוא אותי לפני שהסוללה תיגמר, אך הטלפון… נעול…. איזה אידיוט אני שלא עשיתי לי תמונת רקע עם פרטי יצירת קשר. אידיוט. ומה מסתבר? שחשבו על זה לפני. הנה אתר שמוקדש לאבידות ומציאות אייפונים המבוסס על הרעיון. באסה שלא ידעתי קודם.

וחזרה לדרמה: אז כל זה קרה אמש. כל היום אני חורש את הבית, מגלה מציאות ששכחתי שיש לי. ואין זכר לאייפון. במסעדה אין עם מי לדבר כבר בצהרי ערב החג (אפשר להגיד ככה?). לאט לאט מחלחלת התחושה שגם בפריזר אני לא אמצא את זה (כבר היו דברים…). עדיין אני לא מוכן להכריז על אובדן! אחרי חודשים של ליטופים וראווה… איך אפשר?

בינתיים אני מקמבן טלפון חלופי. אחרי 15 שנה עם טלפונים סלולריים וה-מ-ו-ן מכשירים שעברו תחת ידינו – מצאתי את עצמי עם טלפון ו-SIM מחכים לי לשימוש מיידי. אבל הוא זמני. חייב להיות זמני.
סלקום עובדים מסביב לשעון בנושאי גניבה ואובדן, כמובן.
אולי הם יגידו מתי נעשתה השיחה האחרונה, להזכיר לי היכן נאמרו מילותיי האחרונות? הייתי בודק לבד ברשת, אבל איך אקבל SMS שיאמת את זהותי?
אולי הם יוכלו להפעיל "עקוב אחריי" לטלפון הזמני שלי? הייתי עושה את זה לבד מהמכש… המכשיר שלי… אוהוהוהוווו…..
מסתבר שאי אפשר. עד שלא אהיה מוכן להכריז על אובדן, להיות שלם איתו ולקבל את המשמעויות – אין הרבה מה לעשות בשבילי, עד שתזרח שמש בוקר יום שני פלוס כמה שעות. בינתיים אני לא זמין…

השאלה: מתי יודעים שזה כבר לא יימצא?

הנה פרצ'יק מצהיר שאיבד את המפתחות שלו באמצע הלילה, אבל כעבור שעתיים הם נמצאו. וכל זה קרה בזמן שישנתי בשקט ולא הרגשתי בחסרון עדיין.

כשלא מוצאים את הארנק – תוך כמה זמן מבטלים את האשראי? מתי נגמרת התקווה למצוא?
התשובה היא כנראה "שעה לפני שמוצאים".

עדכונים בהמשך (תבואו לנחם)…

עדכון (כעבור יממה):

זהו. השלמתי. במסעדה לא יודעים על מה מדובר. כנראה נפרדנו כידידים…
שיניתי קצת סיסמאות ברשת, ומחר על הבוקר נתחיל להתארגן על סים חדש.

עכשיו נחכה עוד חודש וחצי ונראה אם השמועות על הגרסה הבאה יתממשו.

תגובות

מאת ינין:

ללא נושא
הייתי תולה תקווה במסעדה… או באוטו. גם אם לא, זה לא משהו שאי אפשר לשחזר.
בהצלחה… :)

מאת dotmad:

תמונת רקע לא הכרחית
אם מוצא ישר באמת רוצה להחזיר את הטלפון הוא יכול לקחת אותו למרכז השירות של הספק הסלולרי, והם יכולים לשלוף אינפורמציה דרך המספר (וסביר להניח שגם את רשימת אנשי הקשר למרות ההצפנה)

מאת אסנת:

משתתפת באבלך
ממליצה להפנים שזה כבר אבוד.
מקסימום תהיה הפתעה נעימה מתישהו.

תנחומיי.

מאת אילנה ת.:

ללא נושא
אל תאבד תקווה. אצלי דברים אבודים (ויש הרבה כאלו) חוזרים לפעמים אפילו אחרי כמה שבועות. (חוץ מהאייפוד שמסתובב לו עדיין איפשהו בקו 24).
אגב, אני יודעת שזה ממש מעשה שלא יעשה, במיוחד כשמדובר באייפון, אבל השיטה הכי טובה להשאיר את הפרטים שלך היא לחרוט אותם עם מסמר על הגב של המכשיר.

מאת איל:

תודה
אסנת – השבעה נמשכת כל השבוע. תביאי מעמולים.
אילנה – יא ברברית!

מאת אורלי:

יש לי מטען
חבל שאני לא מצאתי אותו…

מאת גיורא:

תראה את הצד הטוב שבדבר
אהה
רגע
יש צד כזה, איפה שמתי אותו
רק שניה
אה!
אם לא היית מאבד אותו יש סיכוי מסויים שהיית הולך לספארי, מנסה לענות לטלפון, ואז פתאום היה נופל לך לכלוב של האריה.
עכשיו, אריה, הוא מאוד אוהב אייפון.
לא היה מחזיר בחיים, ועושה שיחות לאפריקה כל הזמן