מיילים אף פעם לא היו אמצעי נוח לדיאלוגים ממושכים. במיוחד כאשר זה מתחיל ברשימה של שאלות/הערות ומשם מתחיל דיון על כל סעיף.
סבב ראשון של הערות מקבל צבע אדום, כדי שיבלוט. המגיב השני מוסיף את שלו בכחול. הראשון מתייחס שוב, הפעם בירוק, וכשהשני רוצה להגיב שוב הוא נאלץ לצרף מקרא.

הפעם אני לא בא לקטר על ממשק או להציע פתרון. פשוט לספר שהחלטתי שאני לא אדום. למרות שאני מוצא את עצמי כמגיב הראשון בדיונים לא פעם, החלטתי שלא בא לי להיות הצבע של העט הפוסל, הצבע של האזהרה והאיסור. חפשו "צבע אדום" ותראו מה המשמעות היחידה שלו היום.

השחור הנייטרלי כבר תפוס ע"י הכותב הראשון, אז אני בוחר בכתום. קריא, בולט, ופחות מפחיד.

- Why do I have to be Mr. Pink? Why can’t we pick our colors?
- That doesn’t work, Everyone always wants to be Mr. Black…