designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

כשחברה בוחרת שם דומיין (שם לאתר), ישנם כמה שיקולים המנחים אותה:

1. שם שיהיה קליט
2. קל לאיות (גם לדוברי עברית)
3. שם קצר – שיקטין אפשרויות שגיאה.
4. ועוד שיקול אחד – שיזוהה עם החברה!

כשחברת דפי זהב פנתה לאינטרנט, הם רכשו את השמות (שעדיין פעילים) yellowpages.co.il ו-yp.co.il. אמנם זהו תרגום ישיר, וגם השם של הארגון בעולם, אך הוא בעייתי בנוגע לשיקולים 2 ו-4.
 
אחרי תקופה, הם החליטו לשנות את שם הדומיין שלהם ל-d.co.il. אלהים יודע איך הם השיגו את הכתובת הזו, המנוגדת לחוקי הדומיינים. (סעיף 3.1.e קובע: לפחות 3 אותיות בשם הדומיין). בשם הדומיין הזה הם ענו בהחלט על שיקולים 2 ו-3, וכנראה גם על 1, אבל לחלוטין לא על 4!
 
חברה לא יכולה להחליט שהיא מזוהה ע"י השם הראשון של שמה, ובוודאי לא אם שמה מורכב משתי מילים (אגב, הדומיין dz.co.il עדיין פנוי).
 
בעקבות הנושא, התעוררה בראשי השאלה: אילו מותגים כן עשויים להיות מזוהים ע"י אות אחת? בנוסף בדקתי את מצב הדומיינים חדי-האות בישראל ובעולם. בסיומות .com לא מצאתי אף דומיין (בניגוד לישראלים הם שומרים על התקנות). בסיומות ישראליות מצאתי כמה. הנה הרשימה:

C
יכול להיות מזוהה עם: אתר המוקדש לשפת התכנות (?)

J
בישראל: אתר  j.co.il  – אתר טוב ליהודים. 

K
בישראל: אתר k.co.il נקרא "הדפיקה ה-90". זה לא מה שאתם חושבים, הוא מוקדש לנפגעי "הדקה ה-90". הדומיין בלתי מובן.

L
בישראל: אתר l.co.il הוא אתר המפאר את שמו ולא יותר. 

M
יכול להיות מזוהה עם: מקדונלדס. 

O
יכול להיות מזוהה עם: Obox של orange. 

S
בישראל: אתר s.co.il הוא אתר סקס נידח. 

T
יכול להיות מזוהה עם: Mr. T (זוכרים?) 

V
בישראל: אתר  v.co.il שייך ל"אובייקטיבי" הבלתי אובייקטיבי. הזיהוי דווקא רלוונטי, בהקשר של חותם תקינות. 

X
יכול להיות מזוהה עם: Xbox 

Y
יכול להיות מזוהה עם: Y-tv, Ynet
בישראל: אתר  y.co.il מוקדש לירושלים ולעצומה לשמירת הר הבית בידי היהודים. בלתי מזוהה לחלוטין, בטח בקרב דוברי אנגלית, שגם הם קהל יעד.

כמעט זהו

שכחתי מישהו? יש רעיונות נוספים?
 
בישראל, בנוסף לדומיינים הרשומים מעלה, שני גופים רכשו את רוב האותיות. את אחד מהם ניתן לראות לדוגמה ב-a.co.il, ואת השני ניתן לראות ב-n.co.il. מה שמעניין עם השני הוא שהם מתפארים באות D, גם ראש העמוד וגם באייקון. מי זה D?

עם חשיפת המותג החדש של Hot, שהוא התאחדות של מת"ב, תבל וערוצי זהב, הם יצאו בסקר התעניינות בתכני טלוויזיה ובשירותים הנלווים. הסקר נערך ע"י חוברת שחולקה מדלת לדלת, או באמצעות אתר האינטרנט, או באמצעות הטלויזיה האינטראקיטבית והשלט. בכל אחת מהדרכים שהוצעו – בעיות משלה.

החוברת

לאחר דבר המנכ"ל, נפלתי ישירות לחיק השאלה הראשונה. קראתי, זיהיתי את התשובה המתאימה לי, ואז נתקלתי בהפניה "רשום את תשובתך בשאלון המלא שבסוף החוברת". דילוג זריז לסוף החוברת חשף לי את כל השאלון למילוי, ומיד התיישבתי למלא. בסוף השאלון, אחרי איזור מילוי הפרטים האישיים, ליד מספר הפקס למשלוח, מופיעה הפניה לעמוד אחר, שם נמצאות "דרכים נוספות להשתתף בשאלון". ואופס, מה גיליתי? – שחברת הכבלים חושבת קדימה, ושאת כל תהליך מילוי השאלון והפרטים, יכולתי למלא מהספה עליה אני יושב, עם השלט בידי. ואפילו לא צריך למלא פרטים! פלאי הטכנולוגיה. רק למה לא אמרתם קודם?!?!?!?!?

עברתי לשלט.

טלוויזיה אינטראקטיבית

ערוץ מס´ 1 בממיר – והשאלון מתחיל שוב. ליד כל שאלה מוצג פקד הדירוג, ומצבו הראשוני נראה כך:

משחק עם החצים ימינה ושמאלה מגלה כי האפשרויות מונחות לפי הסדר הבא:

האפשרויות היו מונחות בסבב רציף. כלומר: שתי לחיצות ימינה = "מעניין". 3 לחיצות ימינה = "לא מעניין". אני משוכנע לחלוטין שמשתמשים רבים מחפשים הלוך וחזור את הדירוג הרצוי, ואני יכול גם לשער שהם לא מצליחים ללמוד את מבנה הסקאלה באופן אינטואיטיבי, כי הוא לא כזה. ממתי שמים את שתי האפשרויות הקיצוניות באמצע?!?!

המבנה המתאים בעיני הוא שהקיצוניים יהיו בקצוות, וללא אפשרות הסבב. כך אני יודע שלחיצה חוזרת על מקש ימין, תביא אותי ל"מעניין מאד", גם אם לחצתי 3 פעמים במקום 2.

בנוסף, ייתכן והיה מקום להוסיף סוג של סימון לחיווי מיקומי הנוכחי על הסקאלה. בסגנון של 4 קוביות קטנות שאחת מהן צבועה. אבל זה כבר כולל גם שיקולים של שטח נתון ועיצוב.

אתר האינטרנט

אז הלכתי לבדוק איך התמודדו עם זה באינטרנט. במהלך הטעינה, וגם במהלך 5 השניות שאחריה, הדבר האינטראקטיבי היחיד הוא כיתוב Y&R המופיע בפינה. לחיצה עליו מובילה לעמוד המודה על ההשתתפות בשאלון. אני מקווה שזה לינק זמני שהושם לצורך הפיתוח, ושבקרוב ייזכרו בו.

בתוך השאלון, מתחת לכל שאלה, כפתור "המשך" הפנה ימינה, ו"חזור" – שמאלה. מדהים כמה הטעות הזו נפוצה. אני מנסה לחשוב עד כמה מעצבן לקרוא ספר בעברית בו העמוד מימין הוא ההמשך של העמוד משמאל. אם הייתי קורא ספרים הייתי יודע.

ולסיום –טופס מילוי הפרטים – מלבד הבעייתיות של טפסי עברית בפלאש, שם אין הרבה מה לעשות, מקש TAB מעביר את הפוקוס בין השדות באופן שנראה כמעט אקראי. וחבל. יש בפלאש את היכולת לקבוע את הסדר המדויק של מעבר ה-TAB.

ובכל זאת, כמה נקודות זכות:

1. השאלון בחוברת היה נוח למילוי. כדי להימנע מדפדוף הלוך ושוב, הוצג תקציר יפה של כל שאלה, גם בעמוד השאלון.
2. הממשק הטלויזיוני התבסס על סט כפתורים הנוח וההגיוני: 4 חצי כיוונים, המשך, וחזור. (פחות או יותר). המעבר בין השאלות והדירוג היה קל, אם נתעלם לרגע מסידור האפשרויות. כמשתמש מקלדת כבד, מאד קסמה לי האפשרות למלא שאלון ע"י הטייה של האגודל לכיונים שונים, המקבילה לשימוש ב-4 החיצים של המקלדת.

תעצום עיניים, משוך בחדות את העכבר לפינה השמאלית התחתונה, ולחץ. אחר כך פתח עיניים. אני מחכה.

נו, מה קרה?

• אם התשובה היא "נפתח תפריט start כמובן...":
  על המחשב שלך מותקנת מערכת XP.
• אם התשובה היא "לא קרה כלום!":
  על המחשב שלך מותקנת מערכת הפעלה ממשפחת Windows Classic, כלומר, גרסאות 95 עד 2000 ( או שאתה מ"האחרים" – בעלי מק, או לינוקס, או השד יודע מה.)

מה קרה? מישהו במיקרוסופט נזכר במושג נקודה חמה (Hot Spot).

נקודה חמה היא נקודה גישה נוחה ומהירה על המסך. כמו שלימד אותנו הקסם המדהים שהשאיר אותנו בפה פעור, הנקודה השמאלית התחתונה היא נגישה לכל כבד ראייה עד עיוור. וזה משפיע גם עלינו, חדי העין והממושקפים כהלכה. באיזו תדירות אתם ניגשים לכפתור start? או אם נרחיב את הראייה לפינות האחרות, כמה פעמים ביום אתם ניגשים לכפתור ה-X בפינה הימנית העליונה של חלון מוגדל?

ועל הקו החם שמעתם? כל 4 הצלעות של המסך הן קווים המשמשים כנקודות חמות עבור כל הסרגלים המוגדרים כ-Auto Hide.

כנראה בתהליך עיצוב Windows95, כשנהגה רעיון ה-Start, המוקד הקטן הזה שמרכז את כל הפעולות והמידע בתוכו, מישהו העלה את נושא הנקודה החמה, והרעיון התקבל בברכה. ואיפשהוא בדרך, התפספס הרעיון. מישהו שכח לסגור את הרווח!

ויידע מיני! רואים לך את הנקודה החמה!

וכך יושבת לה נקודה חמה. פנויה לחלוטין, בפינת המסך. וממש קרוב אליה יושב הכפתור הנחשק, פחות נגיש. פחות אינסטינקטיבי.
אולי זה קרה בגלל סיבות של כלי פיתוח והיכולות הגרפיות שלהן. אני פחות מאמין שזה בגלל החלטות עיצוביות בנוסח "כדי שזה יראה כפתור צריך לראות את כל ההיקף שלו", או משהו כזה.

ואז…

כמו שאני מדמיין את זה, כשישב המעצב החדש במיקרוסופט, ותכנן את הצעצוע החדש XP, נשלח אליו במייל מסמך מהארכיון. המסמך של אותו איש UI שהמליץ להשתמש בנקודה החמה.

וייסתם הרווח. ויקל לעם.

חשוב להדגיש גם שב-XP העלימו את האייקונים מהדסקטופ, וזה הפך את ה-start למבוקש יותר, היות ועכשיו נמצאים בו גם "המחשב שלי", המסמכים שלי", וכו'.

וכיוון שאני פה כדי להתקטנן, אני אגיד שהם לא השלימו את העבודה עד הסוף.

אחד מההרגלים שלי בסידור שולחן העבודה הוא הגבהה של שורת המשימות לגובה כפול מהרגיל. זה מאפשר לי לקרוא את הטקסט על כפתורי היישומים, וזה גם גורם לשעון בצד ימין להפוך לשעון+תאריכון. שווה. בקיצור, הנה מה שזה עושה:

שוב נפתח רווח. וואחד רווח. לא יכלו להצמיד את הכפתור לתחתית? או להגדיל אותו לגודל כפול בשקל ועשרים? או אפילו לשים כפתור בלתי נראה בפינה שם למטה? חבל.

ומה עם הפינות האחרות?

הפינה השמאלית העליונה תפוסה, כאמור, ע"י ה-X הסוגר (בחלונות מוגדלים בלבד). המעניין הוא שדווקא כאן, למרות שוויזואלית הכפתור אינו נוגע ממש בפינה באף גרסה של Windows, יש לו מעין הילה שקופה לחיצה, הכוללת גם את הפינה ממש. וזה התקיים כבר בגרסאות Windows Classic מסוימות!
הפינה השמאלית העליונה גם תפסה תפקיד בחלונות, אבל היא קצת מעלה אבק, כיוון שהצורך בה לא מפתה הרבה אנשים.
והפינה הימנית התחתונה -  פנויה! אמנם שם יושב השעון, אך הוא לא לחיץ. נקודה חמה השווה בערכה ל-Start, ואף אחד לא לוקח! אז אם אתם מכירים מישהו שמתכנן יישום שאמור לשבת בשולי המסך, זרקו הערה על הפינה הזאת. גם תעשו לה כבוד וגם תצאו גדולים.