designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

אחד העקרונות הכי בסיסיים התכנון ממשק אומר שהמשתמש צריך לזהות מיד את האפשרויות העומדות בפניו, כדי לאפשר לו להשלים את המשימה בהקדם. במוזיאון תל אביב אומרים "למה למהר? בואו ניתן למשתמשי האתר שלנו לגרד את הפדחת קצת…"

אז המשימה שלי היתה לבדוק את שעות הפתיחה של המוזיאון ביום ראשון הקרוב.

הגעתי לעמוד הבית www.tamuseum.com (לא נדבר כרגע על שם הדומיין, ועל הבחירה התמוהה של com).

קבוצת קוביות מאויירות חצו בנמרצות את המסך ונחו בשורה מסודרת, והחלו להידלק ולכבות לסירוגין.
ישר הבנתי שזה הניווט שלי. אינטליגנט או לא?
עברתי עם העכבר על כמה מהן כדי להתחיל בחקירה על מה ללחוץ. ההבהוב של האייקונים לא עזר לי להבין אם הקוביות מגיבות אלי, או מתעלמות ממני לחלוטין. אבל, האינטליגנציה לא הפסיקה לעבוד במרץ, והבנתי שמשהו לא כשורה כשסמן העכבר לא הפך לאצבע.

ואז הבנתי – לא אינטליגנט ולא נעליים. זה בכלל לא ניווט, אידיוט! זה סתם קישוט! יש לי רק שתי אפשרויות בחירה בעמוד הזה: עברית או English.

המשכתי פנימה, בשפת הקודש כמובן.

אה! איזה קטע! הנה הקישוט מעמוד הבית ממשיך גם לפה! אז איפה הניווט? אופס. שוב אני אידיוט. הרי זה ברור. בעמוד הבית זה קישוט, ובפנים זה ניווט. הגיוני.

עכשיו, כשאני יודע איפה מנווטים, רק צריך למצוא את המודיעין. והמשחק מתחיל: כמה מעברי עכבר על איורים אפורים קטנטנים ייקחו לי עד שאני אגיע למחוז חפצי? וזה משחק מאתגר – צריך להסתכל על העכבר כשמעבירים אותו מאיור לאיור, ובו בזמן לקרוא את הכותרות שמתחלפות מימין. אם אני לא ממהר – אני מקבל הנחה ומופיע tooltip.

כמובן שמרפי לא נח לרגע, והתחלתי דווקא מצד שמאל לעבור אחד אחד (נראה לי הגיוני למצוא את זה בסוף משום מה), ובקצה הימני – שם מצאתי את "אודות המוזיאון".

בעקרון, לא הייתי חושב לחפש דווקא ב"אודות המוזיאון" את שעות הפתיחה, אבל בזכות שיטת הניווט המתוחכמת להפליא, נאלצתי לעבור על כל האפשרויות, כדי להגיע להחלטה שזה המקום הכי הגיוני.

המשימה הושלמה, רק כדי לגלות שביום ראשון סגור . טוב, לפחות נהניתי.

אז הרגנו 22?
ברשימות שלהם היו 4 שכבר מתו קודם.
או הרגנו 10?
ומתוכם כמה חמושים?
ורק 2 ילדים. שלא יגזימו.
ולנו נהרגו ברפיח 5 ועוד 5, נכון?
ועוד 2 שחיפשו את ה-5.
אבל נזכור שביום חמישי לקחנו עוד 8.

והרמטכ"ל בתגובה: קודם נבדוק כמה.
צודק. חשוב לדעת מי מוביל.

חברת webkey מספקת שירותי אחסון אתרים כמעט בחינם. לא, אני ממש לא מפרסם אותם או ממליץ עליהם.

רק רציתי להראות דוגמה לשימוש הכי לא מתאים שבעולם במוצר אינטרנטי. בערך כמו להשתמש במכונת חיתוך מרצפות כדי להדיח צלחת.

החבר'ה שם ב-webkey רצו לאפשר למשתמשים המתעניינים ליצור קשר. אז מלבד כתובות המייל ומספר ה-ICQ (כמה מקצועי!), הם פתחו פורום יצירת קשר. אני חוזר שנית: פורום יצירת קשר.

אתם מוזמנים כולם להיכנס, לצפות בפרטים שהשאירו שם המתעניינים ולהשתמש בהם לרעה, לראות את השיחות בין המתעניינים לאיש המכירות, הנשמעות כמו עסקת סמים ממוצעת: "מה קשה ללכת לדואר,ולזרוק את המעטפה עם הכסף לתיבה האדומה? עם הייתה הולך ושולח אתמול! כבר היום או מחר זה היה מגיע אליי!" (השגיאות במקור), וגם תוכלו להתרשם בכללי מאיכות השירות ומכמות המתעניינים.

פורום יצירת קשר. איך לא חשבו על זה קודם?

לעיתים רחוקות אני שוויצר. השבוע זה קרה.
עשיתי משהו חלוצי בעולם האינטרנט.
פרצתי מסגרות חשיבה.
אני ולא מלאך. אני ולא שרף.
אח! נתפס לי הגב מרוב טפיחות לעצמי על השכם.
 

אחרי שאמרתי מספיק "אני" לשנה הקרובה, אני אסביר: פיתחתי את משחק האינטרנט הראשון המבוסס על קול ! המשחק עצמו לא חדשני או מושקע ממש. או במילים של אחד המגיבים באחד הפורומים: The game kind of sucks. (לעזאזל עם חופש הביטוי הזה). אז מה המהומה?

1. יש משהו חוויתי/מוזר/משעשע/מרגש בשימוש באמצעי קלט לא סטנדרטי.
 
פתאום המחשב מגיב אלי, ואני בכלל עם הידיים בכיסים!
 
מושון זר אביב הציג את הפרויקט הקונספטואלי שלו The web is a living organism בכנס של איגוד האינטרנט לפני כמה חודשים. על אף שהקונספט עצמו מעמיק בתפיסת האינטרנט והסימביוזה בין הגולשים למידע, העוברים במקום התלהבו מיידית מהתפעול של המיצג, שנעשה על ידי הליכה על גבי משטח עליו הוקרנה התצוגה. אתה הולך על המשטח ויש יצורון שעוקב אחריך! וואו! אני משוכנע שהאינטראקציה בלבד לא היתה מרשימה אף אחד אם היא היתה מתבצעת מול סמן העכבר.
 
 
2. הצלחתי (בערך) להשתמש במימד אחד עבור שתי פעולות כמעט נפרדות.
 
המידע היחיד עליו אני מסתמך הוא עוצמת הקול של המשתמש.
כבר מזמן חיפשתי רעיון למשחק מבוסס על שימוש במיקרופון. אולי בלון מרחף שמתרומם כשנושפים, וכו'. אבל תמיד המרתי גודל אחד (עוצמת הקול) לגודל אחר (גובה), וכך זה מעשה בדרך כלל. בשימוש בעכבר יש שני גדלים (מיקום אופקי ואנכי), ולכן האפשרויות מוכפלות.
במשחק שיצא, הצלחתי להביא למצב בו באמצעות עוצמת הקול בלבד שולט המשתמש בשתי פונקציות. זה לא עובד טוב ממש, אבל העיקר הכוונה.
 
וגם הצלחתי להגיד את כל הפסקה האחרונה בגוף ראשון בלי לומר "אני"!

 
3. חלוציות באינטרנט!
 
בשכונה הגלובלית הזו, בה משהו חדש ומקורי מופץ כמו אש בשדה קוצים מוצף בנפט, קשה להמציא. אם מישהו מוצא משהו כזה שקיים כבר, שיגיד כמה שיותר מוקדם, ויחסוך ממני בושות. אבל בינתיים אני ראשון יא קאזה-לייט!
 

טוב די. ביי.