Click Here!
אחד העקרונות הכי בסיסיים התכנון ממשק אומר שהמשתמש צריך לזהות מיד את האפשרויות העומדות בפניו, כדי לאפשר לו להשלים את המשימה בהקדם. במוזיאון תל אביב אומרים "למה למהר? בואו ניתן למשתמשי האתר שלנו לגרד את הפדחת קצת…"
אז המשימה שלי היתה לבדוק את שעות הפתיחה של המוזיאון ביום ראשון הקרוב.
הגעתי לעמוד הבית www.tamuseum.com (לא נדבר כרגע על שם הדומיין, ועל הבחירה התמוהה של com).
קבוצת קוביות מאויירות חצו בנמרצות את המסך ונחו בשורה מסודרת, והחלו להידלק ולכבות לסירוגין.
ישר הבנתי שזה הניווט שלי. אינטליגנט או לא?
עברתי עם העכבר על כמה מהן כדי להתחיל בחקירה על מה ללחוץ. ההבהוב של האייקונים לא עזר לי להבין אם הקוביות מגיבות אלי, או מתעלמות ממני לחלוטין. אבל, האינטליגנציה לא הפסיקה לעבוד במרץ, והבנתי שמשהו לא כשורה כשסמן העכבר לא הפך לאצבע.
ואז הבנתי – לא אינטליגנט ולא נעליים. זה בכלל לא ניווט, אידיוט! זה סתם קישוט! יש לי רק שתי אפשרויות בחירה בעמוד הזה: עברית או English.
המשכתי פנימה, בשפת הקודש כמובן.
אה! איזה קטע! הנה הקישוט מעמוד הבית ממשיך גם לפה! אז איפה הניווט? אופס. שוב אני אידיוט. הרי זה ברור. בעמוד הבית זה קישוט, ובפנים זה ניווט. הגיוני.
עכשיו, כשאני יודע איפה מנווטים, רק צריך למצוא את המודיעין. והמשחק מתחיל: כמה מעברי עכבר על איורים אפורים קטנטנים ייקחו לי עד שאני אגיע למחוז חפצי? וזה משחק מאתגר – צריך להסתכל על העכבר כשמעבירים אותו מאיור לאיור, ובו בזמן לקרוא את הכותרות שמתחלפות מימין. אם אני לא ממהר – אני מקבל הנחה ומופיע tooltip.
כמובן שמרפי לא נח לרגע, והתחלתי דווקא מצד שמאל לעבור אחד אחד (נראה לי הגיוני למצוא את זה בסוף משום מה), ובקצה הימני – שם מצאתי את "אודות המוזיאון".
בעקרון, לא הייתי חושב לחפש דווקא ב"אודות המוזיאון" את שעות הפתיחה, אבל בזכות שיטת הניווט המתוחכמת להפליא, נאלצתי לעבור על כל האפשרויות, כדי להגיע להחלטה שזה המקום הכי הגיוני.
המשימה הושלמה, רק כדי לגלות שביום ראשון סגור 
. טוב, לפחות נהניתי.
