designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

אחת הבעיות בפיתוח ממשקים היא הצורך בהתאמה עבור משתמשים מתחילים ומשתמשים מתקדמים בו זמנית. יש כאלו (כמו ICQ) שהחליטו לפתח שתי גרסאות של ממשק – אחת נקראת "למתחילים", ואחת נקראת "למתקדמים". אין בחירה ברמת פריט בודד, אלא ברמת הממשק כולו. לעומתם, יש את שאר העולם, והם אלו שהולכים עם הסטנדרט שמיקרוסופט מכתיבה. אצלם השיטה היא אחרת: בוא נפנה אל המשתמש כמו אל מתחיל. אם הוא יגיד שהוא מבוגר ויודע מה הוא עושה, נחסוך לו את הידידותיות האיומה הזאת.

תפסיקו להציק בשאלות!
תופעה נפוצה היא תפריטי אפשרויות הבחירה המופיעים אוטומטית. אם פתחתי PowerPoint – ישאלו אותי אם אני רוצה לפתוח מצגת קיימת, לקבל הנחיות, או להתחיל מצגת חדשה.
הנה עוד דוגמה: בגרסאות windows קודמות, אם הכנסת לכונן דיסק של תמונות ורצית לצפות בהן, נאלצת ללכת ל-My Computer, למצוא את הכונן המתאים, לפתוח אותו, ולבחור מה לעשות עם התמונות שנמצאות שם. בגרסת XP  הוסיפו חלון המציע לך מגוון אפשרויות לביצוע עבור סוג הדיסק שהכנסת:

רעיון יפה, ולבטח מועיל.

עכשיו נשחק לרגע את המשתמש המתקדם ששונא Wizards, או אחד שמכניס דיסקים של תמונות פעמיים ביום ותמיד בוחר באותה פעולה. בדיוק בשבילנו הומצאה תיבת הסימון בתחתית החלון, המאפשרת לבחור פעולה אחת, לנצח נצחים. הנה. סימנתי. יותר אל תציקו לי… רגע, רגע, רגע! לנצח נצחים?! זה מה שאומר Always? אז שנייה, אני צריך לחשוב על זה. בלי התחרטויות, נגעתי באדום?

לי אישית לקח זמן לחטוף את הקריזה הסופית, אחרי שבכל פעם שהכנסתי דיסק ריק לצורב, נפתחה לי התיקייה הריקה שלו. המון זמן, עד שהחלטתי להפסיק להתעצבן ולחפש פתרון (* מפורט למטה).

ועוד דוגמה, קצת יותר חמורה: טיילת פעם באינטרנט ופגשת חלון כזה? 

בביקורים רבים אצל אמא שלי עברתי על המחשב שלה כדי להסיר את התוכנות שהיא התקינה בלי לרצות. היא בסה"כ ביקשה עמוד, וכששאלו משהו, היא לחצה "כן". אף אחד לא הבהיר שזה מסוכן (למחשב כמובן).
עכשיו, כדי לא להתמודד עם שאלות מצד מיקרוסופט בכל פעם שהיא מנסה לבצע Windows Update, סימנתי את תיבת "תפסיקו להציק לי", ואישרתי את הסכמתי למיקרוסופט, לנצח נצחים. מה? עוד פעם ה-Always הזה?! ומה אם מיקרוסופט תחליט פתאום, במסגרת מגמתה לשוק חיפוש המידע, להתקין לי משהו שמונע את השימוש ב-Google?

We have a winner!
"והזוכה שלנו במצעד האיוולת", כמו שנוהג לומר עימנואל, הוא דיאלוג אחד, שכולכם ראיתם אותו, אבל ראיתם אותו רק פעם אחת. ולמה? כיוון שבמיקרוסופט חשבו שכולנו נרצה להתחתן איתו לנצח נצחים, והחליטו לסמן את תיבת ה"אל תציקו לי" מראש. ועוד מה – מדובר בנושא אבטחת מידע! 

השאלה קופצת, לוחצים על Yes (או Enter), והדיאלוג הזה נקבר בין תפריטי ה"למתקדמים" של Internet Explorer.

ומשפט סיכום
שימו לב למה אתם מתחייבים, ומה אפשרויות הנסיגה. פעולה אחת קטנה יכולה להיות בלתי הפיכה ומציקה. לנצח נצחים…

————————————————————————————————————–

* כדי לשחזר פעולה שקבענו לנצח עבור הכנסת CD מסוג מסוים, יש להיכנס ל-properties של הכונן, ותחת AutoPlay לבחור את הפעולה הרצויה או prompt עבור כל סוג דיסק. במקרה שלי, אגב, בו הבעיה היתה עם הכנסת דיסק ריק, גיליתי שהאפשרות של blank disc קיימת רק במאפיינים של הצורב.

שמתם לב שהדפדפן שלכם (Internet Explorer) הוא עוד מעט בן 3?
לצערי, בניגוד לילדינו הקטנים, הוא לא מתפתח מעצמו.

לצורך הבהרת האבסורד, כמה עובדות בעניין:

1. הגרסה האחרונה (6.0) שוחררה רשמית באוקטובר 2001.

2. מאז, פרט לעדכון באגים ופרצות (ServicePack), לא שוחררה אפילו גרסת ביניים נוסח 6.1, ולא שום שיפור פיצ'ר.

3. מאז 1995 (בה שוחררו גרסאות 1.0 ו-2.0 בהפרש של 3 חודשים), שוחררה כל שנה גרסה עם חידושים משמעותיים, גם של Internet Explorer וגם של המתחרה Netscape.

4. Netscape הוציאו את גרסה 6 שלהם כשנה מוקדם יותר ממיקרוסופט (ודילגו באלגנטיות על סדרה 5), ורק כשנה לאחר מכן , קצת לפני השדרוג של IE, יצאה גרסה 6.1. האם ההיתקעות הזו היא הניצן של סוף התחרות?

5. Netscape 7, שיצא באוגוסט 2002 (ועודכן לפני כשנה ל-7.1) לא עורר ממש את התחרות.

6. כבר ב-1998 נתבעה מיקרוסופט על תחרות לא הוגנת. בסוף 1999 הוכרזה כמונופול. ב-2002 נתבעה שוב ע"י AOL (הבעלים של Netscape). זה השפיע על משהו?

7. בשנים האחרונות צצו דפדפנים קטנים ומעניינים (כדוגמת MyIE2), המציעים רשימה ארוכה של פיצ'רים מסוג "איך לא חשבו על זה קודם". על IE זה לא השפיע.

8. 3 שנים זה ה-מ-ו-ן, אבל ה-מ-ו-ן זמן…

"בחרנו אותך!" כך אומרת הפניה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמנסה לשכנע אותי להשתתף בסקר חברתי. במצב רוח התנדבותי ובתחושת ניאו לפחות, הסכמתי להירתם לטובת המדינה ולהימדד.

בסך הכל, יש לי רק מילים טובות להגיד. הסוקרת התעקשה וניסתה לקבוע שוב גם אחרי שהגיעה ולא הייתי בבית. דיברה באדיבות. ביקשה יפה כאילו אני עושה לה טובה (בעצם לא כאילו). הגיעה לבסוף בשעה שאני קבעתי בערב, היישר מביתה. במהלך הסקר היתה עניינית, הזינה בזריזות את התשובות למחשב הנייד, לא הגיבה לתשובות שלי כדי לתת לי ביטחון לענות בכנות. ממש עבודה מקצועית.

חוץ מהמעטפה הירוקה – לא הרגשתי לרגע שמדובר בגוף ממשלתי, ולא התעוררה אצלי אותה תחושה שצפה לי כמעט תמיד כלפי סוקרים. תחושת הניתוק.

אז אם הכל טוב – מה פתאום אני מדבר על זה?
לא. לא נמאס לי לקטר. הטענה היחידה שלי היא על חוסר היעילות של הארגון. בשביל מה הטריחה עצמה עובדת הלשכה בלדבר איתי בטלפון מספר פעמים, להגיע אלי הביתה פעמיים ולשבת איתי במשך חצי שעה, כשכל זה יכל להיגמר בכמה משפטים בטלפון:

- יש לך חיבור לאינטרנט?
- כן
- תיכנס לכתובת… ותזדהה עם תעודת הזהות שלך. אני פותחת לך גישה עד סוף השבוע.

את כל התהליך הייתי מסיים בעשר דקות, אפילו מהעבודה. תחשבו כמה נסקרים אפשר היה להפעיל באותם משאבים שהושקעו במיוחד בשבילי. וכמה זה היה משפיע על דיוק הסטטיסטיקה.

או אלוי…אולי לשימוש בשיטה ה"מודרנית" של העשור האחרון עלולה להיות השפעה על אמיתות הנתונים?

ועוד דבר (אבל סתם בשביל הקטנוניות) – לא חבל לסחוב מחשב נייד בשביל יישום טופס קטן וקבוע? מה רע במחשב כף יד קטן?