designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

רבים מאיתנו משתמשים בתוכנת הדואר האלקטרוני שלנו כפי שהיא מציעה. בלי לשים לב, אבל באופן גלוי, אנחנו גם פוגעים בפרטיות שלנו עצמנו, וגם עוזרים למכה ה-11 – דואר הזבל.

פרטיותך נפגעת בגללך

חבר שפגשת פעם בטיול, נתן לך את כתובת המייל שלו, ושמרת אותה בכיס החולצה. כשהוצאת את החולצה מהארון בתחילת הקיץ שלאחריו, מצאת את הפתק, והחלטת לכתוב לו.
לפני הכל – חשוב לרשום את הבחור ב-Address Book, שלא יתאדה בכביסה הבאה.
אבל… איך לעזאזל קוראים לו? כל מה שזכור לך הוא שכולם קראו לו "פיצי" מאחורי הגב, כבדיחה על זה שהוא היה, איך לומר, גדול מימדים. אז "פיצי" איט איז.
רושמים "פיצי" תחת "שם", ואת כתובת הדואר במקומה כמובן.
המייל מתוכנן, נכתב, מתוקן, נבדק, ונשלח.
 
זוכר אותי?Re:
"פיצי?", הוא זועק, "אין לך בושה?!". את הפרצוף הכועס שלו כשהוא קיבל את המייל – את זה קל לך לדמיין, ודווקא את השם שלו שכחת?
לא חשבת שהוא יכול לראות את זה, אבל זה מופיע כחלק מפרטי ההודעה שלך!

דואר זבל מופץ בגללך

דותן, גם הוא היה עם פיצי ואתך בטיול בקיץ שעבר, שלח לך סרטון Fw:Fw:Fw:Gadol!!!, של שני קופים קטנים משחקים אבניירומספריים.
הוא כמובן שלח את זה גם לאריק, לנירית, לאירנה , לשלומי (שלומי! זה היה השם שלו! איך שכחתי!), ולעוד כמה, שפחות מוכרים לך.
אירנה הוסיפה את ה-Fw: שלה, והעבירה לכל החבר'ה. בטעות היא שלחה גם לך שוב.
ומה מופיע באמצע ההודעה שאירנה שלחה? כתובת הדוא"ל שלך.
אחרי עוד כ7-8 העברות, שנמשכו במשך שעתיים בלבד (זה סרט ממש קורע! לראות ולהעביר הלאה!), עשרות אלפי בעלי תיבות דוא"ל בעולם מחזיקים בידם רשימת תפוצה עם עשרות אלפי כתובות דוא"ל, ביניהם גם שלך.
מישהו כזה, שאסף לו מאגר כתובות, הלך ומכר את הרשימה לחברת "מי עדן". אלו נתנו למזכירה לעצב הודעת זבל ב-Paint Brush ושלחו אותה לכ-ו-ל-ם, תחת הנושא "מה שלומך?Re: ".
אפילו קיבלת את המייל פעמיים, אולי כי השם שלך הופיע פעמיים ברשימה (פעם בזכות דותן ופעם בזכות אירנה).
אני הייתי שוקל להחליף את כתובת הדואר האלקטרוני שלי בשלב הזה.
 
אז למה לא מסדרים את זה?

מה חסר לי בין העדכונים שמייקרוסופט מבצעים בימים אלו עבור תוכנת המייל הנפוצה כל כך שלהם?

1. שלא יגידו לאף אחד איך מופיע השם שלו אצלי בספר הכתובות. אם ההודעה היא לרפי, הוא יודע שקוראים לו רפי.

2. שהמיילים שאני מעביר הלאה – אוטומטית יעלימו את הכתובות החשופות שם בתחתית.

כי זה לא כל כך פשוט

אם לקוח שואל אותך בדוא"ל לגבי החשבונית שלא קיבל, יהיה נכון להעביר את זה למנהל החשבונות, עם עותק חוזר ללקוח, כדי שידע שזה בטיפול.
כדי שמנהל הלקוח ידע שמנהל החשבונות מכותב – הוא צריך לזהות את שמו ברשימה. ומאיפה יגיע השם הזה, אם לא מספר הכתובות שלך?
וכשמנהל החשבונות יקבל את ההודעה וירצה לכתוב ללקוח, הוא יצטרך את כתובתו. ומה יותר טריוויאלי מאשר להעביר לו את הכתובת בגוף ההודעה אוטומטית?

מה נשאר

קודם כל – את הכינויים שאני מסנן בין השיניים אני מרחיק מספר הכתובות.
ו… יד רוחצת יד. כשאעביר הודעת junk אליך, אני אמחק את הכתובות שמופיעות בגוף ההודעה. כשההודעה שקיבלת מועברת הלאה – נא למחוק את הכתובת שלי משם.

ידידה שלי, עובדת בתחום ההפקות לטלויזיה, אמרה לי ש"לא מוציאים לשידור בלי לעשות Shit-Box". הנחתי שלא מדובר בסוג של קופסת הפתעה, ושאלתי לפשר הביטוי. אז ככה: שיטבוקס זה רמקול פושט של טלויזיה.

דמיינו את אולפן הפקות הסאונד, עם הסאבוופר 18 אינטש ומערכת דולבי סראונד עם סבך של חוטי פלטינה מחברים את הכל. איזה צליל…. כמה נפלא…. איך זה מוסיף לחוויית הצפייה.
עכשיו דמיינו את הטלויזיה שלי בחדר השינה, עם הרמקול היחיד שיושב בתוך הפלסטיק, ופונה משום מה אחורה, אל הקיר. שיטבוקס אמיתי.

והמסר ברור: אם לא בדקת את המוצר כמו משתמש אמיתי – לא בדקת את המוצר.

והנה עוד אנקדוטה באותו עניין:
בקלן שבגרמניה בנו לפני כמה שנים אצטדיון יפהפה, למשחקי ספורט ולהופעות ענק. האדריכל שתכנן את ה-Arena הזו בחר בקשת תומכת גדולה ומרשימה:

Koeln Arena

השמועה אומרת שאין נקודה אחת בעיר ממנה ניתן לראות יותר מחלקיק של הקשת. שה-Arena מוקפת במבנים ועצים שמאפשרים לראות אותה רק מקרוב. אז אם אתה לא מסייר במסוק מעל העיר – לעולם לא תראה את המבנה כמו שראו אותו בבית העירייה כשהאדריכל הופיע עם המודל המוקטן.

ולענייננו

בתכנון ממשק מבוסס מחשב, ה-ShitBox שלנו הוא אותה מסעודה משדרות. יש כל כך הרבה סיבות שבגללן היא לא בהכרח תקבל את המוצר כמו שרצינו להגיש אותו. הנה כמה דוגמאות:

• תוכנה: האם בדקנו את המוצר על סביבת תוכנה זהה לשלה? האם האתר שבנינו עובד כרצוי על דפדפן Safari של מקינטוש? האם אפשר להשתמש בו עם מסך 14 אינטש ורזולוצייה 640×480? האם יש לה את הפלאג-אין של QuickTime כדי לראות את הסרט שבאתר?
• כישורים מוטוריים: האם היא יודעת להגיע עם העכבר בדיוק לכפתור הקטנטן הזה שבפינה? האם היא מסוגלת להחזיק את לחצן העכבר בזמן גרירה?
• ניסיון קודם: האם היא מבינה שה-X בפינה אומר "סגור חלון"? האם מילה צבעונית באמצע טקסט שחור מושכת אותה ללחוץ עליה? האם היא מבינה שכשכתוב "התנתק" ליד השם שלה באתר זה לא אומר התנתקות מהאינטרנט?
• ויש כמובן גם ענייני נגישות, אינטליגנציה, ועוד ועוד ועוד.

אז מה עושים? מגדירים את משתמש הקצה ואת הסטנדרטים שיש לעמוד בהם. אחרת – לא יוצאים מזה.