דברים שהיו צריכים להשתנות מ-ז-מ-ן-!
יש כמה ממשקים שתצורתם נקבעה מזמן, אך משום מה הם נשתמרו עד היום עם כל הבעיות שלהם. למה? כוחו של הרגל, אולי.
מבנה המקלדת
המקלדות שאנחנו משתמשים בהם כיום מסודרות במבנה קואֶרְטִי (QWERTY – האותיות הראשונות מהפינה השמאלית העליונה). המבנה הזה נוצר כדי לפתור בעיה טכנית בתקופת מכונות הכתיבה המכאניות. הרעיון היה להרחיק בין צמדי אותיות נפוצים (כמו W ו-H למשל), כיוון שבעת הקשה על שתיהן בו זמנית – מנוף ההדפסה היה נתקע.
כמובן שהבעיה הזו אינה קיימת בעידן המחשבים. למעשה – היא נעלמה עוד כשיצאו מכונות הכתיבה האלקטרוניות. למרות זאת נשאר סידור האותיות ללא שינוי, אף שהוכח כלא אופטימלי.
עוד בשנות ה-30 הומצאה מקלדת DVORAK, המציעה סידור שונה. בניסוי שנעשה הוכח שלאחר הסתגלות קצרה למדי – מהירות הכתיבה כמעט הוכפלה, ובו בזמן כמות הטעויות צומצמה ביותר מחצי. בנוסף, כיוון שאחד העקרונות הראשיים של מקלדת זו הם ריכוז אותיות אהו"י יחד עם האותיות הנפוצות בשורה המרכזית, כמות תנועת הידיים אל השורות האחרות צומצם משמעותית, וזה הוביל להקלה על עייפות הידיים בהקלדה.
אין שום סיבה בעולם שלא לעבור לסידור החדש. ועדיין – עשרות שנים שלא נתפס השינוי.
למי שרוצה להתנסות – ההנחיות כאן.
המכונית
זה אחד הדברים שהכי מדהימים אותי. עם כל ההתפתחות הטכנולוגית שמתרחשת בעולם במהירות בלתי אפשרית למעקב, המכוניות עוברות שינויים קוסמטים בלבד.
מאז המצאת הרכב, הוא נשאר אותו דבר ביסוד. נכון, השתפרו הביצועים, הרכב יותר שקט עכשיו, יותר בטיחותי (אם נתעלם מהיחס למהירות הנסיעה), ויותר יפה – אולי.
ועדיין – אנחנו מדברים על אותם ארבעה גלגלים, אותו מנוע צילינדרים שצריך סטרטר להתנעה ומוציא פיח אל העוקבים, אותם שני מושבים מקדימה וספסל אחד מאחורה, אותם זוג פנסים מקדימה, אותו הגה עגול שלא נותן חיווי על מצב הגלגלים, אותן דוושות לשליטה במהירות, אותו מד מהירות עם מחוג מכאני.
שתי דוגמאות שמשעשעות בנושא הן החיפושית והפורשה (שתיהן של אותו יצרן).
החיפושית משעשעת אותי כי אותו דגם שפותח בתקופת מלחמת העולם השנייה, עדיין נוסע על הכביש! אנשים עדיין סוחרים, מתקנים, ומשתמשים ברכב הזה ביומיום. אני לא מדבר על מועדוני המעריצים, אלא על אלו שרואים בו רכב כמו כל רכב אחר. והפורשה משעשעת אותי כי הם נורא מתגאים בתמונת האבולוציה של דגם 911, שלמעשה רק מוכיחה שלא השתנה כמעט דבר.
מפליא אותי שאותה מכונה קטלנית המחולקת לציבור הרחב, מצעירים ועד קשישים, לא יכולה להיות בנויה יותר חכם. לא ייתכן שאותו ממשק שהתאים בתחילת המאה שעברה, כשהכבישים היו אחרים והנסיון היה אפסי – עדיין תקף להיום. לא ייתכן שאף אחד לא יכול לחשוב על ממשק יותר טוב לתפעול מכונת ההרג הזו מאשר שימוש בשתי הרגליים ל-3 דוושות, שימוש בידיים להיגוי, החלפת הילוכים, איתות, הפעלת מגבים, הבהוב אורות, תפעול רדיו, ותנועות מגונות בו זמנית, שימוש בראיה לזיהוי בעיות של מרחקים, מצב הדלק, מצב המהירות ביחס למותר בחוק, חוקי התנועה הסביבתיים… לא פלא שנהיגה מתישה כל כך.
הטלפון הביתי
האמת, הטלפון הביתי עובר לאחרונה את מה שהיה צריך לעבור מזמן.
לפני 20 שנה בערך עברנו לחיוג צלילים. אכן שיפור משמעותי. אבל מאז? נאדא.
בערך באמצע הדרך מאז ועד היום נכנסו לתמונה הסלולריים. ושם – החגיגה בעיצומה. כל טלפון מנסה להתחכם יותר, להמציא פיצ'רים ולשבור קונבנציות, אפילו לשנות את סדר המקשים (1 2), לזהות את הצרכים ולהתאים פתרונות למשתמש – הכל בכוח התחרות.
ליצרני הטלפונים הביתיים לקח עוד 10 שנים עד שנפל האסימון (הא? איזה דימוי מתאים?) והבינו שאפשר לשדרג גם בבית, ולבזק לקח את אותו הזמן להבין שהסלולר מתחרה איתם גם בתוך הבית – כי הוא פשוט יותר נוח.
אמנם ספר הטלפונים המוטמע בתוך הטלפון הוא רעיון שנוצר מתוך הכרח הניידות, אבל אין הצדקה שבבית ננהל ספר טלפונים ברישום ידני (עם פתקיות מוצמדות, מחיקות ותיקונים) ושנצטרך, רחמנא לצלן, להקליד את מספרי הטלפון בכל פעם שנרצה להתקשר למישהו שאינו בין 10 הזכרונות השמורים. וגם בזכרונות השמורים – מי משתמש ביותר מ-3-4? מי זוכר מה מוצמד לכל זיכרון? ואיך לעזאזל מתפעלים את זה אחרי שזרקנו מזמן את חוברת ההפעלה?
פתאום, בשנה האחרונה, כל הטלפונים החדשים כוללים ספר טלפונים נורמלי, צלצולים מדליקים, זיהוי המתקשר ע"י צלצול ייחודי, יומן שיחות נכנסות/יוצאות/מפוספסות, שליטה בעוצמת הצלצול (מהפכני!), שליחה וקבלה של הודעות כתובות… כל הפיצ'רים המוכרים. אפילו עכשיו לא מצליחים להמציא משהו חדש.
זהו בינתיים
אם יש עוד רעיונות להרגלים ישנים ומגונים כאלו – אני אשמח לשמוע.
ויוה לה רבולוציונה!
