2005 מאי | designer.co.il

designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

חפש לפי נושאים
20 מאי 2005
11

איך אומרים "גימטריה" בעברית?

אל תשאלו למה, אבל ניסיתי למצוא אם יש מילה עברית תקנית למונח הלועזי "גימטריה".

פתאום נפל לי האסימון – זה מונח של העם העברי בלבד!

רק אנחנו למדנו בכיתה י"א על מאורעות תרפ"ט. רק אנחנו גרים ברח' כ"ג יורדי הסירה פינת הל"ה. רק אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט. רק אנחנו יודעים שיש רמ"ח איברים ושס"ה גידים. רק אנחנו מסוגלים לזכור תאריך לועזי בשם כ"ט בנובמבר. רק אנחנו יודעים גם באמצע הלילה שהאות העשירית היא י'. רק אנחנו מחשבים את סיכויי ההצלחה שלנו עם הילדה מהכיתה הסמוכה לפי ערכי האותיות של השמות הפרטיים שלנו.

אז איך זה שהמונח היחיד המתאר את התורה הזו הוא לועזי?!


20 מאי 2005
8

Google פרסונלי – כמה מאכזב…

 

Google הכריזו על "העמוד הפרסונלי" שלהם http://www.google.com/ig.

 

מבחינתי זה הדבר הכי מאכזב ש-Google יכלו לעשות, כי:

 

  1. עם כל הכבוד לתוצאות החיפוש הטובות, הקסם ששבה את כולנו להשתמש בגוגל היה עמוד החיפוש הנקי, נטול השטויות המיותרות. הלך.
  2. איך זה שגוגל משתמשים באימג' כדי לתאר את השירות החדש שלהם?
    זה סותר את ההנחיה הבסיסית לגבי אופטימיזציה למנועי חיפוש. איפה הדוגמה האישית?
  3. הכי מאכזב – אין פה שום דבר חדש!!!
    עמודים פרסונליים הכרנו לפני שנים רבות. רובנו עבר דרך my.yahoo בצעירותנו, התלהבנו, שיחקנו, ובסוף גילינו שזה ממש לא מעניין.
    ופתאום באים גוגל, אבות ההמצאה והחדשנות, ומשחררים לעולם את המוצר הארכיוני הזה.

מ-א-כ-ז-ב.

 

 


14 מאי 2005
4

סליחה? לא הקשבתי… (או "לישון עם הבריזה")

יש מערכון שנקרא "איך הורסים בדיחה", המתבסס על בדיחה של דן בן אמוץ. אחת הדרכים להרוס בדיחה, לפי המערכון הזה, היא לשאול: "מכיר את הבדיחה על ירצו יאכלו לא ירצו אל יאכלו?"
לכל סיפור יש התחלה, אמצע וסוף. ומה אם הם לא בסדר הנכון? אה – זה כבר סיפור אחר.

מי שניסה פעם לכתוב תסריט לסיפור, בדיחה, סרט, או מחזה – יודע שצריך להוביל את הקהל שלב אחרי שלב. כל קטע בתסריט הוא המשך של הקטע הקודם, וגם אם הוא מסוגל לעמוד בפני עצמו – הוא נתפס אחרת בלי קודמיו.

בדיוק בגלל זה, כשזפזפת בין הערוצים והגעת לסוף של סרט שבא לך לראות – מיד העברת לערוץ הבא, כדי לא להרוס את בניית התסריט. ובדיוק בגלל זה, כשהגעת לקבוצת אנשים המקשיבים לבדיחה בדיוק בסופה ושמעת את הפואנטה – ברור לך שאין ממש טעם בלבקש לשמוע את הבדיחה שוב. אולי רק כדי להוסיף למאגר ולספר לחבר'ה אחר כך.

ומה אם הקהל מגיע באמצע?

לשמחתנו, סרטים והצגות מתוזמנים כך שנדע להגיע לתחילתם ולעקוב אחר התסריט כפי שהכותב רצה …פלוס בונוס של עשרות פרסומות. במקרה של ספר - אנחנו בשליטה מלאה. אין סיכוי שנאלץ לקרוא ספר מעמוד 38 ונפספס את ההתחלה, אלא אם קיבלנו ספר במצב לא משהו.

במקרה של באנר באינטרנט – פה הבעיה.

אפשר לשבת שעות ולבוא עם תסריט מבריק ומסקרן, או מצחיק עד מוות, שיגרום לכל משתמש ללחוץ על הבאנר אינסטינקטיבית. אבל אם נדמה לך שהמשתמש יושב ומחכה לבאנר שלך כדי לראותו מתחילתו ועד סופו – ת'ינק אגיין.

  • ראשית - המשתמש נתקל בהמון מידע כשהוא נכנס לעמוד עתיר הסחות. אין מצב שהוא מצליח לעקוב אחרי כולם. אולי אם הוא אישה.
  • שנית – גם אם הבאנר שלך הוא היחיד בעמוד, בדרך כלל המשתמש הגיע כדי לחפש משהו. הוא עשוי לגלול למטה או סתם לסרוק עם העין את התוכן, לפני שישים לב שיש שם באנר בכלל.
  • דבר שלישי – משתמשים קצת יותר מתקדמים פותחים קישורים ברקע. כלומר – פותחים את העמוד מבלי לראות אותו, כדי שייטען בינתיים, ועוברים אליו בהמשך.

לישון עם הבריזה

לחברת Macromedia יש מוצר בשם Breeze, המיועד למצגות ומפגשים אונליין. כשפתחתי את מול את אתר החברה ברקע, ונכנסתי אליו לאחר כדקה, מצאתי את האימג' הבא מתנוסס בראש העמוד:

הא? אם אני רואה נכון, האיש שבתמונה לא ממש הרגיש שה-Web communications דיבר אליו. לא ריתק אותו, אם אפשר לומר.

ריענון הדף (או לחיצה על הכפתור בפינה) הציגו לי את התסריט כולו, שנראה כך:

 

עכשיו פתאום מובן למה הדוגמן נרדם על הספסל במסדרונות מקרומדיה.

ככה הורסים בדיחה.

 

אני כבר רואה את התגובות הנדושות שיגידו "אם הם גרמו לך לראות את הבאנר שוב, או לכתוב על זה, הם השיגו את מה שרצו…"

 

 

 


RSS twitter Facebook
איל שחר