designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

התחום שבו אנחנו מוציאים את החלק הגדול ביותר של המשכורת שלנו – לא מטופל בצד ה-e-commerce כמו שצריך, גם בשנת 2005. אני מחפש למי להעביר את הכסף שלי, ולא נראה שאף אחד מהם ממש רוצה אותו…

אלפי שקלים אנחנו מוציאים בכל חודש ברשתות המזון. בוחטות. חברות אחרות נלחמות על הלקוחות בפרסום אגרסיבי ויקר ובהצעות מפתות אינסופיות, גם בשביל להרוויח מהם 100 שקל בחודש.

כשאחת הרשתות החליטה לעלות לרשת ב-1999, זה היה מתבקש.

הנה יושבים להם לקוחות פוטנציאלים עצלנים בבית, שמוכנים אפילו לשלם לנו קצת יותר בשביל להימנע מהשיטוט במסלולים תוך מלחמה בגלגלי העגלה העקשנים. שמוכנים גם לשלם משלוח, רק לא לסחוב 8 שקיות ב-3 נאגלות מהחניה ברחוב הסמוך ועד לדירה בקומה השנייה. שמוכנים להיות לקוחות מושבעים שלנו, רק לא להתעצבן על חוק מרפי שתמיד תוקף אותם בקופה. מכרה זהב!

והנה אנחנו, 6 שנים וקצת אחר כך – וכאילו לא קרה דבר. הנה השחקנים בשוק האונליין-סופר נכון להיום:

1. נט-סל (הם החלוצים מ-99)
2. BlueCenter (קו-אופ)
3. ג'מבו (או שעלי לומר "אימפריה"?)

זהו. אלו השלושה. אם אני לא טועה, אלו שלושת הרשתות בישראל, וכל השמות האחרים שאנחנו מכירים הם תתי רשתות שלהם. הייתי מצפה עדיין לראות את הדומיין supercenter.co.il בלי שאצטרך לדעת שהם שייכים לרשת הריבוע הכחול. אבל על זה אני מוכן להחליק.

אבל על כל הפספוסים האחרים, ויש הרבה, אני חייב ללחוץ על הזמזם.

אחד האתגרים בעיצוב הממשק של סופר-אונליין הוא התמודדות עם היררכיות של קטגוריות. עוד אתגר הוא הזיהוי המהיר של המוצרים. אני מצרף את שני האתגרים האלו כי אני חושב ששניהם מגיעים בסופו של דבר לאתגר של עימוד התכנים והניווטים בשטח המסך המצומצם. אז איך זה שרוב המבקרים מקבלים אתר מצומצם על המסך, עם שטחים ריקים שיכלו להיות מנוצלים כל כך ביעילות! בזזז!

אתגר נוסף – חיפוש מוצרים. כל כך מטריד איך נופלים על קטנות שיכלו להיות מטופלים בקלות. הנה כמה נקודות (אני אספר על הנסיון שלי עם הריבוע הכחול, אבל זה לא שונה מאד באחרים):

• הזכרתי כבר את עניין התמונות - לכל כך הרבה מוצרים אין עדיין תמונות. זה יכל להיפתר מאד בקלות, כיוון שלאותו סופר יש קטלוג מודפס המכיל את כל התמונות. כולן נסרקו ועובדו כבר, רק לא שולבו…
  והתמונות כל כך קטנות, עד שהן חסרות משמעות לפעמים. זו נקודה די קריטית, כי זו הדרך הכי מהירה לזהות את המוצרים. בזזז!
• בתיוג המוצרים יש בכלל בלגן. יש "גמדים תות-אגס…" ויש "מעדן גמדים תות-בננה…". חוסר האחידות בניסוח יוצר מצב שהרשימות לא מציגות לי את המוצרים בקבוצות, גם כשאני ממין אלפביתית. זה יוצר מצב בו המשתמש מבין שאין את המוצר שהוא חיפש. בזזז! בזזז!
• תיוג 2 – הזכרתי כבר את הקטלוג המודפס המפואר והיקר שהקו-אופ שלח לי הביתה אחרי ההזמנה הראשונה. אז חשבתי שאוכל להשתמש בו כדי לזהות את המוצרים ולהשתמש בשמות שנתנו להם כדי לחפש באתר. לא לקחתי בחשבון שהם השתמשו בניסוחים שונים… בזזז!
• תיוג 3 – כיוון שאין מידע נוסף על המוצרים מעבר לכותרת שלהם (ככה זה ב-bluecenter. אל תשאלו למה), אני חייב להסתמך על הכותרת להבנה מלאה של המוצר. אז איך מופיע "לבנה 500 גרם" בלי לרשום מידע קריטי כמו היצרן, אחוזי השומן, או אפילו מאיזו חיה הוציאו את הלבנה הזאת? בזזז!
• קודים – אני שוב עם הקטלוג המודפס. כשקיבלתי את הקטלוג לידיים וראיתי שיש קוד ליד כל מוצר, הבנתי שלמישהו שם מגיע יותר קרדיט משחשבתי. כשראיתי שבאתר אין כל אזכור לקוד הזה ואין כל מקום להזין אותו, הבנתי שההיפך הוא הנכון. בזזז! בזזז! בזזז!

וכמובן שאני יכול להיות ניג'ס לא קטן גם בהסתכלות על הגישה לניהול הסל וההזמנות הקודמות, ועל זה שדווקא באינטרנט זה צריך להיות יותר זול ולא יותר יקר. ואני יכול להתפלא על זה שאף אחד לא מבין את הנכס העסקי שיש לו כאן.

אבל לפעמים התחושה היא שהכל כל כך בזזזז שאין מה להמשיך ולדבר על זה.

אני חייב לציין לטובה את אתר ג'מבו (הוא לא משהו, אבל יחסית לאחרים – מעולה) שמשום מה לא שמעתי עליו עד לכתיבת המאמר הזה.

אני מדמיין את עצמי, בעוד 10 שנים ממלמל לדור הבא "האינטרנט הזה, זה משהו. יש בו הכל!". מה לעשות – זה נכון. ולא רק הכל – גם הרבה מכל דבר. אם נצא מנקודת הנחה שהרוב לא טועה, אפשר לנצל את כמויות המידע העצומות כדי להגיע למסקנות ע"י סטטיסטיקה בלבד.

מה שנכון לרוב – לרוב נכון

שני מקרים, לקוחים מהמציאות, לשימוש בתאוריה.

ביצה מספר אחת: האם הגודל של באנר סטנדרטי הוא 60 על 468 פיקסלים, או 486?
- שאלה מצוינת! טוב ששאלתי.
- תודה.
-  אפשר כמובן לחפש אם יש עוד מי שמפרסם באנר "סטנדרטי", לצלם את המסך, ולמדוד. ואפשר גם לחפש במנוע חיפוש ("ולא משנה איזה…") שתי אפשרויות: האחת באנר 468 60. השנייה באנר 486 60.
אולי חוק המספרים הגדולים לא לגמרי תקף בכמות תוצאות שכזו, אבל היחס הקיצוני בין שני החיפושים מרמז על התשובה, עוד לפני שמעיפים מבט לתיאור התוצאות.

ביצה מספר שתיים: איך מאייתים יורית'מיקס בלי 7 שגיאות?
כאן זה קצת יותר מעניין. אם לא היה לך תקליט שלהם להסתכל עליו לפני עשרים שנה – יש לך בראש יותר משתי אפשרויות. זה עם t או עם th? זה mix או mics? זה y ראשון והשני i? או להפך? או ששניהם i?
במקרה שלנו, גוגל לא יודע להציע את התיקון האוטומטי Did you mean. אז מתחילים במשחק חם קר. קודם כותבים מה שנראה לך. כל פעם משנים משהו, ורואים אם המספר עולה או יורד.

הנחת היסוד היא לא רק שהרוב צודק, אלא שגם מבין אלו שטועים – הרוב טועה בפחות שגיאות. אני מקווה בשבילם, לפחות. וזה לא משנה אם התוצאה הראשונה מבין תוצאות הטעות שלי מגיעה מאתר allmusic או Yahoo Music (לשעבר Launch). הכמות פחות רגישה לטעויות.

איך ייתכן שלא חשבו על זה קודם?

באמת לא ייתכן. מי אם לא Big-G חשבו על זה קודם? Google Suggest (עדיין בביטא, כבר 10 חודשים בערך.שווה להחליף את הקיצור לגוגל בקיצור לתוסף הזה) מנצלים את  עקרון הפופולריות, העושה נפלאות בחיפוש הסטנדרטי, כדי להגיד לי מה אני מתכוון להגיד.