(אם לא קראת – מבוא לסדרה "המלך עירום – Google והאכזבה")

 

כדי להוכיח לעצמי שאני היפ, אני משתמש לפעמים ב-Google Documents כדי לערוך את המסמכים שמגיעים גם לכאן בסופו של דבר. כמו רובנו, אני משתמש ב-Google כברירת המחדל.

אז היום באתי לכתוב על משהו שבמקרה גם מזכיר את Google, אבל בדרך הותקלתי כל כך הרבה, שלא יכלתי לכתוב על שום דבר אחר.

 

מי הזיז את הגבינה שלי?!

  • ההתקלה הראשונה התחילה כשנכנסתי ופתאום נעלם לי מסמך מהרשימה מאז הביקור האחרון. לרגע חשבתי שהבן שלי בן השנתיים פרץ את הסיסמה שלי והתחיל למחוק לי מסמכים, ככה בשביל הקטע.
    מסתבר שגוגל החליטו להעביר לי מסמך או שניים לארכיון, כי "גם ככה אתה לא נוגע בהם. בשביל מה אנחנו טורחים ומפתחים אם אתה לא משתמש במסמכים?". כנראה פיצ'ר שהמציאו בסניף הפולני של גוגל, וכמובן לא טרחו ליידע אותי.
    בזמן שאני מחפש ברשימה בעיני שימי תבורי, לינק בנוסח "מסמכים ישנים יותר" ממש בהמשך הרשימה היה מחזיר את העיניים למקומן. נכון, יש שם 3 דרכים שונות לבקש את הצגת כל המסמכים, אבל אף אחת מהן לא במקום הנכון.
    לא מבין בכלל למה הסינון הזה בין "פעילים" ל-"ארכיון", במקום רק למיין לפי תאריך עריכה…

שמירה

  • המסמך הטרי מקבל שם שהאפליקציה החליטה עליו, ואין צורך לשמור. גוגל החדשנים החליטו לשבור קונבנציה. זה בדיוק אותו סוג של התחכמות שהיתה פעם ב-Gmail ("אל תמחק, שים בארכיון").
    יש לי המון הערכה לחדשנות, אבל אני לא בטוח שהמשתמשים מעריכים שמשחקים להם בדבר הכי רגיש לטובת החדשנות.
  • ערכת 3 הכפתורים "שמור","שמור וסגור", ו-"סגור" עשויה להתאים במקומות מסויימים. לא כאן. בניגוד לכפתורי OK בטפסים ברשת, המשתמש לא חושש שבלחיצה על "שמור" הוא יעוף חזרה לרשימה, כי לא כך מתנהג מעבד התמלילים הראשי שלו. הוא יחפש את אייקון הדיסקט בטולבר מדי פעם כדי ללחוץ ולהמשיך לערוך. מספיק היה כפתור "שמור" וכפתור "סגור"
  • למה בכלל יש "שמור"? הרי זה שומר לבד, לא? אז רגע, השמירה שאני עושה בלחיצת כפתור שונה מהשמירה האוטומטית? כנראה זה חוזר להערה שלמעלה – כמו שיש ב-Gmail גם ארכיון וגם מחיקה, יש גם שמירה אוטומטית וגם ידנית. גם וגם.

טולברים

  • עיקר החובבניות בא לידי ביטוי בעת כתיבת מסמך. חגיגה למומחי השימושיות צמאי הדם: יש לא פחות מ-9 טולברים מסוגים שונים ועיצובים שונים סביב המסמך. כן, נכון, אמרתי 9. ו-7 מתוכם בראש העמוד בשכנות טובה עם: לוגו, כותרת מוצר ארוכה, כותרת מסמך (זוכרים? זו שהוחלטה בשבילי…?), שם החשבון שלי (מיוצג ע"י email מלא, כולל gmail.com@) ודיווח על השמירה האחרונה בניסוח הכי ארוך שאפשר.
    מזל שאין ב-Google באנרים.
 

 
  • מבין 3 הטאבים בטולבר הראשי, שניים מחליפים את הסרגל והשלישי מחליף את כל העמוד.
  • העיצוב של הטולברים מזכיר את Windows 3, אבל העיצוב הוא סיפור בפני עצמו.
  • כלי עיצוב הפונט משום מה מופרדים לאיזורים שונים בטולבר.
  • ההחלטה להפריד באופן דיכוטומי בין הפרסום לשיתוף לא מתיישרת עם זה שהשיתוף מאפשר להגדיר "לצפייה בלבד". זה לא ביטוי אחר לפרסום?

 

עימוד

  • איזור העריכה רחב. רחב מאד. רחב מדי. שורות רחבות מדי קשות מאד לקריאה והכי חשוב – אין בהן דמיון לכל פורמט יעד הגיוני (מסמך PDF/Word, דף מודפס, תוכן ברשת…).
  • נורא היה בא לי לשבת ולכתוב עם נעלי הבית עם אוזני הארנב וכוס הלואיזה שלי, ובלי לשים משקפיים. אז אם הרוחב היה לצורך שימוש בפונט גדול יותר, בחיי שהייתי מתקטנן עליהם פחות. אז אין את האפשרות להגדיל את תצוגת הפונט, לא כחלק מהאפליקציה ואפילו לא באמצעות הכלים המובנים בדפדפן!
  • בכלל אפשר היה לקצץ את הרוחב לטובת כלים, הגדרות כלליות, גרסאות. לסדר קצת למעלה ואולי אפילו להיראות כמו אפליקציה ממשפחת Gmail.

יש לי עוד התקטננויות

למשל:

  • מיון לפי המשתפים לא רלוונטי בגלל ששמות המשתפים לא מסודרים בהתאם, אבל יותר מעניין הוא שאם הופכים את כיוון המיון לא מקבלים רשימה הפוכה…
  • ולמה מאוחדים שני מוצרים (מסמכים וגליונות) ומופרדים מהאחרים, כמו תמונות למשל?
  • ולמה המוצר לפעמים נקרא Docs & Spreadsheets ולפעמים רק Docs? (גם ב-URL).
 
אני נורא רוצה לאיים על Google שאם הם לא ישתפרו בקרוב אני אעבור ל-Zoho, אבל אני לא רוצה שהחברה תק