designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

אני לא אדם דתי. ממש לא. אפילו יש לי סלידה מהיבטים מסוימים ביהדות.
אבל עדיין הפתיע וצרם לי לגלות שבאף אחד מהפורטלים הגדולים – אני לא מוצא בעמוד הבית שעת תחילת הצום.
בכלל, נדיר למצוא היום כתבות העוסקות באמת במוטיבים של היום המיוחד הזה. ולא רק בהקשר הדתי, אלא בהקשר הקהילתי-אנושי. לכולנו יש על מה לעשות חשבון נפש פעם בשנה.
יתרה מכך – כולם עוסקים בתרבות הנלווית של החג. בתרבות הסופר-חילונית שכפו עליה יום מוזר. אלו כותבים על הבידור באינטרנט ליום ללא כבלים, אלו נותנים טיפים לאכילה בסתר, אלו על רכיבה על אופניים…

המסורת הפכה להיות עד כדי כך שולית?

נו. כפרה.
אני מקווה לפחות לגלות שתהיה התחשבות ותמונות האוכל יוסרו מהעמודים הראשיים הערב…

כידוע, בעוד כ-3 חודשים חברות הסלולר מתכננות להיענות לחוק ניידות המספרים. זה אומר שאם שמת ידך על מספר, הוא יכול להיות שלך לכל החיים. כל עוד יהיו מספרים לניידים כמובן.

חלקנו כבר הספיק להתארגן על מספר משובח שמתמצה לספרה אחת, אבל זה יכול להיות יותר אישי.

אני מאד הייתי רוצה את המספר 05X-3555767, או בשמו האחר איילשחר-05X.
אם הייתי מצליח לשים את ידי עליו היה לי קל להגיד אותו בכל פעם, וזה היה מעלה בי רוח של אל יווני לפחות.

פה ושם כבר רואים מפרסמים המשתמשים בזה בישראל.
זה כנראה לא תפס בעבר משתי סיבות:

1. רק הסלולר הביא באמת את האותיות על המקשים.
   רוב הטלפונים הביתיים שלנו אז לא עברו כל גיור.
2. עדיין נראה מוזר כשכותבים מספר שחלקו משמאל לימין וחלקו מימין לשמאל. מוזר כמעט כמו שהיו יכולים להיות שמות הדומיינים בעברית.

אז אם יש לך שם/כינוי זכיר ב-7 אותיות והמספר פנוי – קדימה.

ובאותו הקשר – מעניין איך זה לא מפריע במקומות בהם זה נפוץ (USA) שעל ספרות המקלדת אין אותיות?

אני מודה – קשה לי לקרוא מסמכים ארוכים על המסך (זה רק אני?).

כיוון שאת רוב הקריאה שלי אני עושה בבלוגים, מעוזם של המגיבים למיניהם, אני מוצא לא פעם בעיה בהדפסה (אני לא מדבר על בעלי הבלוגים שלא יודעים להתאים את האתר שלהם להדפסה).

הנה קחו את הסיפור האישי הזה. נניח שהיה מעניין אותי לקרוא את ה"אכלו לי שתו לי" הזה. הבחור לא יודע לתמצת, והדפסת המאמר שלו בעצמה צורכת 7 דפים. אבל זה לא ממש נורא. מה שכן נורא הוא שאם אלחץ על כפתור "הדפס" המדפסת תפיק לי ספר של 145 עמודים (!!!) עם 382 התגובות שהוא הצליח לסחוף. בערך הארי פוטר מקוצר.

כמובן שזו דוגמה קיצונית (מישהו מצליח למצוא פוסט עם יותר עמודים להדפסה?), אבל זה קורה כמעט בכל פוסט בכל בלוג. אפילו 3 עמודים מיותרים הם…. מיותרים.

הפתרון פשוט – אפשר להגדיר בקלות שכל תיבת התגובות לא תודפס. ואם יבואו הטוענים שהתגובות הן החלק הכי מעניין – אפשר אפילו לשים כפתור "הדפס", שלחיצה עליו תשאל "איך אתה אוהב את התדפיס שלך, עם או בלי תגובות?". מאד פשוט.