פעם היו שולחים אגרות ברכה.
אח"כ בא ה-email, והברכות היו קצת פחות מושקעות.
אח"כ הגיעו ה-e-cards, ברכות האנטרנט המוכנות.
ואז עברנו ל-SMS. בכל חג ובכל יומולדת – אימרה של 2-5 מילים נשלחת תוך שניה על גלי הסלולר.
הייתי בטוח שיותר קר מזה זה כבר לא יהיה.
השנה – 1998. אקדמיה לתקשורת חזותית בקלן, גרמניה. נתבקשתי לתכנן אפליקציית מסחר אלקטרוני למוצר מוזר ומעניין.אכן, אנחנו חיים כעשור לפני תקופת בלייד-ראנר, אבל הפרצופים שקיבלתי ב-98 כשהגשתי את הקונספט מבטאים את איך שאני הרגשתי כאשר פגשתי בזוג שהזמינו ילד מבנק הזרע בקליפורניה.
התהליך פשוט יותר מאשר לקנות באי-ביי. אתה יכול לרכוש לך ילד מבלי להרים טלפון! הנה כמה טעימות מהחוויה:
המשך
אם בצד הקיצוני האחד נמצאת Second Life, המאלצת אותך להמציא לך שם לצורך הזהות החדשה, אז בצד השני נוכל למצוא את Facebook, שבכלל לא מזכיר כינויים או זהויות: אתה מי שאתה, וזהו.
באמצע, בין שני הקצוות האלו, נמצא כל עולם תוכן הגולשים עוד לפני שהוכתר להיות web 2.0. כל הזהויות המזדמנות, כמו פורומים וצ'אטים, ובראשם – הטוקבקים (אגב – ביטוי ישראלי נטו?).
שני דברים קרו היום בארץ הקודש שמעלים שאלה על עתידה של האנונימיות בעולם הטוקבקים:
