במאי 2004, עם ההתלהבות מהיכולות החדשות של פלאש 6 לקלוט את המיקרופון והמצלמה של המשתמש, פיתחתי את המשחק PAH בלילה לבן אחד. הרעיון של המשחק פשוט – לאפשר משחק בלי ידיים. את המשחק אפשר לשחק גם ממרחק 3 מטר מהמחשב, ע"י צעקות בלבד. האתגר היה לקחת נתון לינארי אחד (עוצמת הקול הנקלטת במיקרופון) ולתרגם אותו לשתי פעולות – ניווט ויריה.
זוכרים את זה?
כן, זה אותו משחק Virtual Reality שכיכב לזמן קצר בדיזינגוף סנטר. התמונה הזו צולמה ב-1995, אם אני לא טועה. לפני 16 שנים! מה שחווה השחקן הוא כניסה לתוך מציאות אחרת. אי אפשר היה לראות כלום פרט לאותה מציאות. תנועות הראש קבעו את נקודת המבט במשחק, והיד המחזיקה את האקדח ממש נראתה במשחק בתור יד השחקן הוירטואלי. הגרפיקה במשחק היתה פוליגונית הכי בסיסית שיש. בדיחה במובנים של היום.
פעם, תחת כתובת האתר הזה, ישב אתר שלי עם מגוון אקספרימנטים שעשיתי לאורך השנים. באוסף המעבדתי הזה היו גם כמה משחקים, שברוב חוצפתי העלמתי מהאוויר כשהעליתי את הבלוג.
בלחץ הקהל הבלתי פוסק (אהה…) – העליתי מחדש את המשחקים. אפשר לגשת אליהם בכתובת games.designer.co.il, או בלחיצה על הג'ויסטיק המשורבט כאן בצד.
אז מה יש שם?
PAH!
המשחק הראשון באינטרנט הנשלט ע"י קול בלבד! תכינו את המיקרופון, הפעילו את המשחק, והתרחקו מהמחשב. לא צריך לגעת בכלום.
אזהרה – אם יש מישהו בחדר שמעריך אתכם – וודאו שהוא מבטיח להמשיך להעריך. זה עשוי להשתנות.
המשך
