designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

oAuth (אוֹ-אוֹת') היא מילה מביכה לביטוי בשיחת סלון, אבל היא מתארת מתודולוגיה שכמעט כולנו כבר נתקלנו בה – אותנטיקציה ע"י API, או במילים אחרות – הזדהות ע"י צד שלישי.

זה התחיל עם OpenID לפני כ-3 שנים, והיה מופשט ומסובך מדי להסברה לקהל הרחב. אבל היום כבר פזורים ברשת כפתורי "התחבר באמצעות חשבון הפייסבוק/יאהו/טוויטר/גוגל שלך", וזה כבר יותר פשוט ויותר נעים. במקם ליצור עוד חשבון ברשת – נשתמש בחשבון קיים כדי "להירשם" לאתר.

המימוש אל השיטה אינו פשוט, והיא עדיין צעירה מכדי להיחשב מאד בטוחה. מוקדם יותר השנה נתגלתה פרצה שגרמה לטוויטר וליאהו לסגור את האותנטיקציה עד לסגירת הפרצה, ומדובר בתהליך מורכב מול כל האתרים שאיפשרו את האותנטיקציה מולם, ופתאום נשארו מושבתים.

אני אופטימי מטבעי, ומתייחס ל-oAuth כטכנולוגיה בטוחה מספיק כדי שלא תדאיג אותי. אבל משהו אחד כן מטריד אותי, והוא האפשרות הקלה כל כך להתחזות ולגנוב את החשבונות שלנו. המשך

מעבדות גוגל השיקו את FastFlip, המאפשר לדפדף בין צילומי מסך של אתרי חדשות. משהו שמזכיר את המיקרופיש של העיתונות המודפסת.

הרעיון מאד מוזר, ואני לא מצליח להבין אותו. עולם האינטרנט מעביר היום מידע נקי. כתבה מיוצגת ע"י רשימה של מאפיינים (כותרת, תקציר, תאריך, תמונות…), ולא ע"י התצוגה הויזואלית שלה. קוראי RSS כמו Google Reader מגישים לנו את כל הכתבות באותו פורמט, אותם מיקומים של אובייקטים, אותם פונטים וצבעים. לעומת זאת, כשאני מעיין ב-FastFlip בין התוצאות אני ממש צריך לחפש את הכותרת בכל עמוד מחדש כדי לדעת בכלל על מה זה. נסו בעצמכם. ולא נדבר על זה שמוצג הממשק המלא של האתר וקישורים בגוף התוכן – אבל הם לא נגישים לי עד שלא אעבור לאתר המקור (הבחירה להציג את אתר המקור כתמונה נובעת מביצועים, לפי השם).

בגרסת הנייד – כל ההערות תקפות, ובנוסף – משקל התמונות כמעט תמיד גדולה ממשקל המידע הנקי. זה אומר צריכת רוחב פס גבוה יותר ואחסון גדול יותר. זה לא משנה כמו פעם, אבל יש לזה עדיין משמעות לא מבוטלת.

הווינג סייד ת'את – יש משהו נורא מעניין בממשק שהייתי שמח אם היו מאפשרים אותו ב-Google Reader. אני מדבר על הצפייה באייטם בודד בכל רגע, בלי הסחות מסביב. והייתי שמח לעבוד עם 4 מקשי המקלדת בדיוק באותו אופן (עם הגברה קלה של מהירות הגלילה האנכית).

אז מה זה? יש לי תחושה שזה ניסוי שהמעבדות מבצעות כמחקר לקראת הממשקים שיציגו את סריקות הספרים שיגיעו בקרוב.

עכשיו כש-Adobe דיווחו על כוונות לרכישת Omniture, זה מזכיר לנו שסטטיסטיקה זה לא משחק ילדים. שירותי המדידה והניתוח של חברות כאלו עולות מאות ואלפי דולרים בחודש בשל חשיבות המידע שהן מספקות, ולכן, מי שרכש את השירות הזה גם הקפיד לדעת להשתמש בו.

גם Urchin היתה חברה כזו ששירותיה עלו לא מעט, עד שגוגל רכשו אותה לפני כ-4.5 שנים ובהמשך העניקו אותה בחינם לציבור תחת השם Googla Analytics. כיום אנאליטיקס מותקן בכל מקום – מבלוגים ועד אתרי תוכן מסועפים. גם טוב, גם חינם וגם (או למרות ש) גוגל.
לצערי, ממה שאני רואה, ההתייחסות למדידות היא נורא שטחית אצל גופים רבים. אולי זה בגלל השירות החינמי שלא מבינים מה טמון בו, ואולי כי גוגל לא מדריכים ותומכים במשתמשים, גם לא תמורת תשלום. אפילו קשה למצוא כאן מישהו שיספק עזרה כגוף שלישי.

הנה 3 טיפים שכדאי לכל מנהל אתר להכיר כדי למדוד כמו שצריך.

המשך

מדי פעם מעיר לי לקוח כזה או אחר על הצורך בעקביות לאורך האתר: "אנחנו לא יכולים לשים שם תפריט נפתח למטה וכאן תפריט נפתח הצידה", או, בהרמת הזרת: "זה לא מדבר באותה שפה". הטענה היא שאם הגדרנו שפת ממשק מסויימת ("לינק הוא תמיד אדום עם קו תחתי") – המשתמש לומד את השפה ומבין איך לתפעל את האתר בקלות.

אני מעריך הקפדה על פרטים, אבל ראבק, תירגעו. עקביות בעיצוב ממשק היא ערך טוב, אבל לא העליון ביותר. יש ערכים אחרים שחשובים לא פחות במצבים מסויימים. חשוב יותר שהמשתמש יבין את הממשק, ידע מה הוא אמור לעשות וידע לחזות מה יקרה בכל פעולה שיעשה – וזה לא תמיד דורש אחידות בממשק. לפעמים האחידות אפילו פוגעת. אני אדגים:

המשך

איזו גאונות. איזה כשרון. איך הצליחו לנתח את המייל שלי ולסנן ממנו כל מילה בעלת משמעות עד שקיבלנו רשימה מזוקקת ונקייה של מילות קישור בלבד…

אני משתמש ב-google apps כמערכת המייל שלי ושל כל הג'מעה תחת הדומיין shahar.co.il

רק היום שמתי לב מה קורה כשגוגל מחליפים אוטומטית את Google ב-Shahar.

אמא שלי מאד גאה במהנדסים שלי.

(הבהרה: גם אם שמעת על קיצורי המקלדת – תישאר. יש קוסם בסוף)

אני חובב שימוש במקלדת. כנראה 102 מקשים יכולים להביא לעבודה מהירה יותר מעכבר, אם אתה מקדיש לזה קצת RAM במוח. אני משתמש ב-Google Apps, שזה כמעט Gmail לכל דבר. איכשהו, למרות שבמייל מבקרים הכי הרבה – לא נתפסתי לעניין המקלדת שם. אני יודע שהם קיימים, עברתי על הרשימה כבר כמה פעמים בעבר, אבל שם זה נגמר.

המשך

אני עובד עם פיקאסה כבר שנים לניהול התמונות הביתיות שלי. אופליין. אף פעם לא היתה לי הסבלנות לנהל את האלבומים גם אונליין, והסיבה היחידה שעשיתי את זה היא לצורך הדפסת תמונות דרך שירות ישראלי צ'וקומוקו כלשהו.

פיקאסה מלהיבה מהרגע הראשון שמשתמשים בה. בחודשים האחרונים נתתי צ'אנס ל-Windows Live Photo Gallery כי אהבתי את האופן בו היא מקבצת תמונות לפי זמנים בזמן הייבוא מהמצלמה. אבל WLPG לא עובד כל כך טבעי כמו פיקאסה.

אבל מה שבאמת גרם לי לחזור לנסות את פיקאסה היה טוויטר קטן של ג'ונתן רושל, מנהל Google Docs, הרומז ששווה לנסות את הגרסה החדשה (3). ומה שגרם לי להישאר איתה הן שתי תכונות חדשות, מהמשובחות שבמשובחות.

המשך

אני נתקל לא מעט בצורך לשלוח צילום מסך במייל. כיוון שאני משתמש ב-webmail, התהליך לא משהו. באמצעות כלי נוח לצילום מסך שמותקן אצלי – אני מסמן את האזור, שומר אותו כקובץ, ואז מצרף אותו להודעה.
להשוואה, בתוכנת מייל רגילה (אאוטלוק סטייל) אני פשוט מצלם מסך ל-clipboard ומדביק בגוף ההודעה. מהיר ונוח. ובונוס נוסף: התמונה משולבת בגוף ההודעה ולא כ-attachment.

אז אין פתרון יפה עד כדי כך לדואר מבוסס רשת. אם מישהו מכיר – אני אשמח לשמוע.

אבל הנה שני דברים שמצאתי בינתיים, שמרמזים על כלי נוח יותר שיגיע בקרוב, אני מקווה. שניהם כלים המתבססים על אותו רעיון:

המשך

לפני מספר חודשים נתקלתי בשגיאה עקרונית מסויימת ב-Google Docs. מתוך היכרות מסויימת עם מנהל המוצר, ובגלל שאני משתמש קבוע – החלטתי להיות אזרח נאמן של מדינת פייג'ברין ולדווח על הבעיה. כך ירוויחו גוגל וגם המשתמשים, ובעיקר אני.

אז נתחיל בתחרות – מי הראשון שיגיד איך מגיעים מהעמוד הראשי של דוקס אל עמוד יצירת הקשר. הפותר המהיר ביותר (בתגובות) יקבל ברכה של הרב. שם יותר קל ליצור קשר.

המשך

לא.

(תמיד רציתי לעשות משהו מפגר כזה)

לפני מספר חודשים היתה לי שיחה עם ג'ונתן רושל, מנהל המוצר, והתעניינתי לגבי הסגנון העיצובי של גוגל, בשאלה האם זו אסטרטגיה או אנרציה. התשובה נתנה לי תחושה שזו פשוט אקסיומה.
אח, העברית שלי משהו היום.

אתמול שוחררה גרסת ממשק חדשה של Google Docs. הללויה.

אני אהיה קצת זהיר, כי הדבר האחרון שאני רוצה להטיף נגדו הוא חדשנות ונסיון לשנות קונבנציות לטובת פתרון נכון יותר. ואני אומר את זה כי המהפיכה (או ה"כניעה" שבכותרת") היא לא רק בעיצוב, אלא גם בממשק.

המשך