בדרכך לג'ימייל, אולי שמת לב להפניה בתחתית המסך, המבשרת על עמוד הלוג אין החדש שיעלה בקרוב, ומאפשרתך לך לעבור אליו כבר עכשיו!
ויש אפילו דף עזרה ייעודי כדי שנדע להתמודד עם השינוי.
ומי שיהיה אמיץ מספיק לעבור לדף החדש, יקבל את זה.
הגעתי לשלב הזה. אור כבר מתחיל לדעת לכתוב, ובמשחק שובבי עם בן הדוד שלו, גם הוא עדיין בגן – הם חיפשו בגוגל את המילה (השם ישמור)… 'תחת'. אתם מוזמנים לחפש בעצמכם ולגלות שבין התמונות העליונות בעמוד הופיעה עטיפה של DVD, ועליה קלוז אפ. לכותר קוראים BlackZilla. צריך להסביר עוד?
שער הגישה לאינטרנט הוא גוגל גם אצל הילדים היודעים לכתוב. גוגל משמש אצלם לניווט גם לאתרים שהם מבקרים כמה פעמים ביום. וכל עוד גוגל מוגן – זה ייתן את הסינון הבסיסי הנדרש. זה לא ישמור בפני ילד שמחפש פורנו עם כוונה וידע, ואני לא בטוח שצריך, אבל זה ישמור מפני היתקלויות לא מתוכננות, כמו התמונה שנראית כאילו מישהו התיישב לכושי על היד.
לגוגל יש 3 רמות סינון תוכן: ללא סינון, סינון בינוני (מה שאתם מכירים בד"כ), וסינון מחמיר. לצערי הסינון הזה לא עובד ממש טוב בעברית, אבל אם נעביר את זה לסינון מחמיר – זה סביר יחסית.
אני מתבייש להגיד שאחרי כמה חודשים של שימוש באנדרואיד עדיין לא שמעתי על זה, ומתבייש יותר בחברי למערכת ההפעלה שלא חשפו לי את Chrome to android.
דה! למשתמשי גוגל כרום הנושאים נייד מבוסס אנדרואיד (2.2 ומעלה).
צריך להתקין את זה על הכרום ואת זה אל האנדרואיד (לא מצליחים? הפתרון בהמשך)
בגדול – מעביר את מה שיש בדפדפן אל האנדרואיד. בד"כ את כתובת העמוד בה אתה נמצא. הדפדפן של הנייד נפתח מיידית, או שכל הקישורים נשמרים במגירת ההודעות – לבחירתך.
הכתבה באולפן שישי על התחרות בין פייסבוק לגוגל לא היתה חזקה כמו הפרומואים שלה, אבל היה שם משהו אחד שצד את תשומת ליבי, בעיקר כי זו לא פעם ראשונה שאני מבחין בזה:
כששואלים היום קהל אקראי שאלה רחבה בנוסח "מה אתם עושים באינטרנט?", עולה כמעט תמיד "פייסבוק" כמובן, אבל פתאום אני שומע פחות "גוגל" (כביטוי למוצר המקור – החיפוש). זה לא נתון מחקרי, ואני לא יודע אם יש אחד כזה. סקר TIM דווקא מראה על אחידות ברמת הזכירות של המותג בארץ לאורך ה-מ-ו-ן שנים.
ובכל זאת אפשר לזהות פוטנציאל לירידה במודעות למותג, כשמסתכלים על כמה מרכיבים:
oAuth (אוֹ-אוֹת') היא מילה מביכה לביטוי בשיחת סלון, אבל היא מתארת מתודולוגיה שכמעט כולנו כבר נתקלנו בה – אותנטיקציה ע"י API, או במילים אחרות – הזדהות ע"י צד שלישי.
זה התחיל עם OpenID לפני כ-3 שנים, והיה מופשט ומסובך מדי להסברה לקהל הרחב. אבל היום כבר פזורים ברשת כפתורי "התחבר באמצעות חשבון הפייסבוק/יאהו/טוויטר/גוגל שלך", וזה כבר יותר פשוט ויותר נעים. במקם ליצור עוד חשבון ברשת – נשתמש בחשבון קיים כדי "להירשם" לאתר.
המימוש אל השיטה אינו פשוט, והיא עדיין צעירה מכדי להיחשב מאד בטוחה. מוקדם יותר השנה נתגלתה פרצה שגרמה לטוויטר וליאהו לסגור את האותנטיקציה עד לסגירת הפרצה, ומדובר בתהליך מורכב מול כל האתרים שאיפשרו את האותנטיקציה מולם, ופתאום נשארו מושבתים.
אני אופטימי מטבעי, ומתייחס ל-oAuth כטכנולוגיה בטוחה מספיק כדי שלא תדאיג אותי. אבל משהו אחד כן מטריד אותי, והוא האפשרות הקלה כל כך להתחזות ולגנוב את החשבונות שלנו. המשך
מעבדות גוגל השיקו את FastFlip, המאפשר לדפדף בין צילומי מסך של אתרי חדשות. משהו שמזכיר את המיקרופיש של העיתונות המודפסת.
הרעיון מאד מוזר, ואני לא מצליח להבין אותו. עולם האינטרנט מעביר היום מידע נקי. כתבה מיוצגת ע"י רשימה של מאפיינים (כותרת, תקציר, תאריך, תמונות…), ולא ע"י התצוגה הויזואלית שלה. קוראי RSS כמו Google Reader מגישים לנו את כל הכתבות באותו פורמט, אותם מיקומים של אובייקטים, אותם פונטים וצבעים. לעומת זאת, כשאני מעיין ב-FastFlip בין התוצאות אני ממש צריך לחפש את הכותרת בכל עמוד מחדש כדי לדעת בכלל על מה זה. נסו בעצמכם. ולא נדבר על זה שמוצג הממשק המלא של האתר וקישורים בגוף התוכן – אבל הם לא נגישים לי עד שלא אעבור לאתר המקור (הבחירה להציג את אתר המקור כתמונה נובעת מביצועים, לפי השם).
בגרסת הנייד – כל ההערות תקפות, ובנוסף – משקל התמונות כמעט תמיד גדולה ממשקל המידע הנקי. זה אומר צריכת רוחב פס גבוה יותר ואחסון גדול יותר. זה לא משנה כמו פעם, אבל יש לזה עדיין משמעות לא מבוטלת.
הווינג סייד ת'את – יש משהו נורא מעניין בממשק שהייתי שמח אם היו מאפשרים אותו ב-Google Reader. אני מדבר על הצפייה באייטם בודד בכל רגע, בלי הסחות מסביב. והייתי שמח לעבוד עם 4 מקשי המקלדת בדיוק באותו אופן (עם הגברה קלה של מהירות הגלילה האנכית).
אז מה זה? יש לי תחושה שזה ניסוי שהמעבדות מבצעות כמחקר לקראת הממשקים שיציגו את סריקות הספרים שיגיעו בקרוב.
עכשיו כש-Adobe דיווחו על כוונות לרכישת Omniture, זה מזכיר לנו שסטטיסטיקה זה לא משחק ילדים. שירותי המדידה והניתוח של חברות כאלו עולות מאות ואלפי דולרים בחודש בשל חשיבות המידע שהן מספקות, ולכן, מי שרכש את השירות הזה גם הקפיד לדעת להשתמש בו.
גם Urchin היתה חברה כזו ששירותיה עלו לא מעט, עד שגוגל רכשו אותה לפני כ-4.5 שנים ובהמשך העניקו אותה בחינם לציבור תחת השם Googla Analytics. כיום אנאליטיקס מותקן בכל מקום – מבלוגים ועד אתרי תוכן מסועפים. גם טוב, גם חינם וגם (או למרות ש) גוגל.
לצערי, ממה שאני רואה, ההתייחסות למדידות היא נורא שטחית אצל גופים רבים. אולי זה בגלל השירות החינמי שלא מבינים מה טמון בו, ואולי כי גוגל לא מדריכים ותומכים במשתמשים, גם לא תמורת תשלום. אפילו קשה למצוא כאן מישהו שיספק עזרה כגוף שלישי.
הנה 3 טיפים שכדאי לכל מנהל אתר להכיר כדי למדוד כמו שצריך.
מדי פעם מעיר לי לקוח כזה או אחר על הצורך בעקביות לאורך האתר: "אנחנו לא יכולים לשים שם תפריט נפתח למטה וכאן תפריט נפתח הצידה", או, בהרמת הזרת: "זה לא מדבר באותה שפה". הטענה היא שאם הגדרנו שפת ממשק מסויימת ("לינק הוא תמיד אדום עם קו תחתי") – המשתמש לומד את השפה ומבין איך לתפעל את האתר בקלות.
אני מעריך הקפדה על פרטים, אבל ראבק, תירגעו. עקביות בעיצוב ממשק היא ערך טוב, אבל לא העליון ביותר. יש ערכים אחרים שחשובים לא פחות במצבים מסויימים. חשוב יותר שהמשתמש יבין את הממשק, ידע מה הוא אמור לעשות וידע לחזות מה יקרה בכל פעולה שיעשה – וזה לא תמיד דורש אחידות בממשק. לפעמים האחידות אפילו פוגעת. אני אדגים:
איזו גאונות. איזה כשרון. איך הצליחו לנתח את המייל שלי ולסנן ממנו כל מילה בעלת משמעות עד שקיבלנו רשימה מזוקקת ונקייה של מילות קישור בלבד…
אני משתמש ב-google apps כמערכת המייל שלי ושל כל הג'מעה תחת הדומיין shahar.co.il
רק היום שמתי לב מה קורה כשגוגל מחליפים אוטומטית את Google ב-Shahar.
אמא שלי מאד גאה במהנדסים שלי.
(הבהרה: גם אם שמעת על קיצורי המקלדת – תישאר. יש קוסם בסוף)
אני חובב שימוש במקלדת. כנראה 102 מקשים יכולים להביא לעבודה מהירה יותר מעכבר, אם אתה מקדיש לזה קצת RAM במוח. אני משתמש ב-Google Apps, שזה כמעט Gmail לכל דבר. איכשהו, למרות שבמייל מבקרים הכי הרבה – לא נתפסתי לעניין המקלדת שם. אני יודע שהם קיימים, עברתי על הרשימה כבר כמה פעמים בעבר, אבל שם זה נגמר.
אני עובד עם פיקאסה כבר שנים לניהול התמונות הביתיות שלי. אופליין. אף פעם לא היתה לי הסבלנות לנהל את האלבומים גם אונליין, והסיבה היחידה שעשיתי את זה היא לצורך הדפסת תמונות דרך שירות ישראלי צ'וקומוקו כלשהו.
פיקאסה מלהיבה מהרגע הראשון שמשתמשים בה. בחודשים האחרונים נתתי צ'אנס ל-Windows Live Photo Gallery כי אהבתי את האופן בו היא מקבצת תמונות לפי זמנים בזמן הייבוא מהמצלמה. אבל WLPG לא עובד כל כך טבעי כמו פיקאסה.
אבל מה שבאמת גרם לי לחזור לנסות את פיקאסה היה טוויטר קטן של ג'ונתן רושל, מנהל Google Docs, הרומז ששווה לנסות את הגרסה החדשה (3). ומה שגרם לי להישאר איתה הן שתי תכונות חדשות, מהמשובחות שבמשובחות.
אני נתקל לא מעט בצורך לשלוח צילום מסך במייל. כיוון שאני משתמש ב-webmail, התהליך לא משהו. באמצעות כלי נוח לצילום מסך שמותקן אצלי – אני מסמן את האזור, שומר אותו כקובץ, ואז מצרף אותו להודעה.
להשוואה, בתוכנת מייל רגילה (אאוטלוק סטייל) אני פשוט מצלם מסך ל-clipboard ומדביק בגוף ההודעה. מהיר ונוח. ובונוס נוסף: התמונה משולבת בגוף ההודעה ולא כ-attachment.
אז אין פתרון יפה עד כדי כך לדואר מבוסס רשת. אם מישהו מכיר – אני אשמח לשמוע.
אבל הנה שני דברים שמצאתי בינתיים, שמרמזים על כלי נוח יותר שיגיע בקרוב, אני מקווה. שניהם כלים המתבססים על אותו רעיון:
לפני מספר חודשים נתקלתי בשגיאה עקרונית מסויימת ב-Google Docs. מתוך היכרות מסויימת עם מנהל המוצר, ובגלל שאני משתמש קבוע – החלטתי להיות אזרח נאמן של מדינת פייג'ברין ולדווח על הבעיה. כך ירוויחו גוגל וגם המשתמשים, ובעיקר אני.
אז נתחיל בתחרות – מי הראשון שיגיד איך מגיעים מהעמוד הראשי של דוקס אל עמוד יצירת הקשר. הפותר המהיר ביותר (בתגובות) יקבל ברכה של הרב. שם יותר קל ליצור קשר.
