designer.co.il - אייל שחר מול המכונה

אמרתי שיש לי בבטן הרבה על טוויטר, ויש לי בלוג מחודש, אז אני פורק.

כמו רוב האנשים – גם אני לא יודע מה זה בדיוק הדבר שגרם לטוויטר להצליח כל כך. באופן טריוויאלי אני מניח שזה קשור לפשטות של הממשק, לאופי הנובע מהפוסטים הקצרצרים, ומהבאז של הסלבריקים.

אחת התפיסות המוטעות של אלו שלא משתמשים בטוויטר הוא שהם משווים את זה למייל או SMS, כלומר תקשורת יחיד ליחיד. טוויטר היו רוצים שאגיד שזה כלי לתקשורת יחיד עם רבים, אבל אני מעדיף לדייק ולומר יחיד אל רבים.

רובנו – משתמשי טוויטר – אקסהיביציוניסטים שחושבים שמה שיש לנו להגיד הוא היציאה הכי טובה של הרגע. כולנו רוצים להגיד – לא כולנו רוצים לשמוע. אבל גם כשאנחנו כן במצברוח של לשמוע, להגיב, וליצור דיון – טוויטר כל כך גרועים בזה. למה אני טוען שאתר טוויטר לא מעודד שיחה? הנה כמה טיעונים, בהשוואה לפייסבוק שעושים עבודה מצויינת בנושא.

המשך

Digsby מוכר כבר שנים כסוג של מסנג'ר מרובה פרוטוקולים, כלומר – יודע לתקשר מול כל ה-IM המוכרים (MSN-Live, ICQ, Gtalk, AIM, Yahoo…). הוא לא היחיד שעשה את זה – כבר התקנתי בעבר גם את Trillion ו-Miranda, וכולם עבדו באופן די סביר. יותר מאוחר התחילו להשתלב גם כלים לבדיקת דואר ולתקשורת ברשתות חברתיות. בגרסאות האחרונות של דיגסבי אני חייב להגיד: טו-אווווב!

למי שרוצה את הגרסה המהירה: הנה. אני יכול להבטיח שחוץ מהאנימציות הממשק נראה ממש כמו בסרטון (שימו לב לפרטים).

המשך

עם כל מגיפת שיתוף החיים שרצה ברשת, זה יקרה בקרוב. יך אתה מרגיש עם זה?

אם בצד הקיצוני האחד נמצאת Second Life, המאלצת אותך להמציא לך שם לצורך הזהות החדשה, אז בצד השני נוכל למצוא את Facebook, שבכלל לא מזכיר כינויים או זהויות: אתה מי שאתה, וזהו.
באמצע, בין שני הקצוות האלו, נמצא כל עולם תוכן הגולשים עוד לפני שהוכתר להיות web 2.0. כל הזהויות המזדמנות, כמו פורומים וצ'אטים, ובראשם – הטוקבקים (אגב – ביטוי ישראלי נטו?).

שני דברים קרו היום בארץ הקודש שמעלים שאלה על עתידה של האנונימיות בעולם הטוקבקים:

המשך